דבר הרַבָּה גלית כהן-קדם

"חייב אדם לבקש תמיד, בכל עת ובכל שעה, שיהיה לו יחס ישר, עצמי, בלתי אמצעי, לא על דעת אחרים ולא לפי רוחם או טעמם של אחרים, כי אם על דעת עצמו, ולפי מה שהוא וכמו שהוא, אל הטבע, אל ההוויה, אל האדם, אל עצמו".
א"ד גורדון, מתוך קריאה, תרע"ח [1918]

בעיר בה צומחים מגדלים, חולותיה מתמעטים, ילדיה גדלים ותושביה חיים – לא מובן מאליו לעצור, לשאול את השאלות הגדולות, ולשאוף, ולו לרגע, לקיים יחס ישיר אל ההוויה, אל עצמנו.
השנה התחלנו ללמוד בקהילה את תורת הקשיבות, המיינדפולנס. הכרת הטוב שברגע. ההבנה עד כמה הוא בן חלוף – על שלל תחושותיו ורשמיו – מאפשרת ליחיד ולציבור להשהות את המנגנונים האוטומטיים המניעים את פעולותינו במרחב האישי, המשפחתי והציבורי המורכב כל כך בישראל של 2018.
שומה עלינו לשאול את השאלות הגדולות. אך ללא תיבת התהודה של הזולת, נידונו לאופק מוגבל למדי של תשובות. קהילה מרחיבה את האפשרות לשנות דבר-מה עמוק בעצמנו, בחיינו ובעולם.
רק החברותא הזאת, שנראית כה שברירית וחסרת סיכוי בימים קשים של קיטוב וניכור, מאפשרת לנו לשוב בתנועה של רצוא ושוב אל העולם ואל עצמנו, ולהשתנות. למעננו, למען ילדינו וילדי האזור, ואף למענך, אלֹהים חיים.
"שִׁירוּ לַ-ה' שִׁיר חָדָשׁ", אומר לנו משורר תהלים בכל שבת, ומאין יגיע השיר החדש אם לא מהתמזגות הקולות הפרטיים שלנו עם קולותיהם המשתנים של השותפים לנו.
בניית קהילה אינה עסק לחלשים או לקטני אמונה. היא דורשת תעצומות נפש של שאלת שאלות בלתי מתפשרות, תוך הפעלת היגיון מעשי, ובעיקר – כריתת ברית עם שותפים טובים לדרך.
תודה עמוקה שלוחה מכאן לשותפות מיוחדות לדרך; לשיראל שאלתיאל-אטיאס, שסיימה שנים של עבודה מאומצת, מקצועית ורגישה- זכויות רבות עומדות לה, לטל אביטבול-נבו על התגייסות בשעת משבר וסיוע בכל הנדרש, ולשותפתי החדשה, המוכשרת והנמרצת מיכל כהן-מרקוביץ' שיחד אנו פועלות ללא לאות לבסס ולחזק את היסודות.
אנו מסיימים שנת פעילות ללא בית משלנו, מפוזרים בין מרחבים משתנים של ילדים וזקנים, יחידים ומשפחות. ובכל זאת, כמין פלא, הולכת ונטווית בינינו רשת עדינה של חוטים מחברים ומושכים, היוצאים מן הלבבות וחוזרים אל הלבבות.
ועל כך אני מודה.

להמשך קריאת העלון – לחצו כאן>>>