הגיל הביולוגי שלי הוא 42.אבל הגיל המנטלי שלי, כך זה מרגיש מעבר לקליפות העידון והחינוך והחיברות, הוא אי שם בין 15-17, בואך 18. 
והשבוע חזרתי כמעין תיקון לגיל הזה, שאי אז היה קשוח ופוצע, ואילו כעת יכולתי להיות עבור אחרותים מה שככל הנראה ממש הייתי זקוקה לו: כתובת רוחנית מורכבת בגובה העיניים. 
אני כבר שבוע נמצאת בגבעת חביבה, בתפקידי כרבת מחנה חווי"ה. מחנה חווי"ה הוא מחנה הקיץ של התנועה הרפורמית בישראל, ואוסף למעלה מ-300 חניכיםות ומדריכיםות מכל הארץ שקשורים לקהילות הרפורמיות, תנועת הנוער (נוער תלם- נוער התנועה הרפורמית בישראל) או כאלה שהגיעו במקרה והתאהבו.

אני מאוהבת. מאוהבת בשיחות הנפש, בשאלות הגדולות, בסקרנות, בהומור, בחוש הביקורת המפותח, בשובבות, באחווה ובסערה של הילדיםות והנערותים שאני מעורבבת בהםן 14 שעות ביום בין קריסה אחת למיטה לזו שאחריה. ריח הזיעה והסלנג הבועט עם העייפות הבלתי מוסברת והרעב האין סופי שהם מונעים ממנו, מנחם את נפשי הסוערת והמודאגת ממה יהיה כאן, בחברה הישראלית. אני בבועה.והיא נהדרת. 

תאמינו בהםן, בצעיריםות האלה. הם צריכים את המבט שלנו, הטפיחה על השכם, האמונה בטוב, החמלה והחיזוק. הם רוצים לשמוע את האמת. הם רוצים שנקשיב ונצחק על עצמנו. והם מחיים את עצמותינו המתפוקקות ומרווים את הציניות המייבשת. הם ערכיים והם בשר מבשרינו. הם נפלאים. 
והם בידיים מקצועיות ואמונות וסבלניות ורגישות של נדב שחמון וענת מנדלוביץ'.
תודה על ההזדמנות השנתית הזאת, להסניף תקווה בכמויות.

להמשך קריאה לחץ כאן>>