תשליך- סוד הקדם היהודי/ הרבה גלית כהן קדם
 

עמדתי בקופה וביצעתי את הטקס הקבוע: החזרתי 3 מוצרים לעגלה, תוך שאני מבררת עם הקופאית היכן להניח פריטים שהחלטתי לא לקנות.
נשמע מוזר? אולי. אבל הניסיון שלי מלמד שתמיד, אבל תמיד, אני ממלאה את העגלה שלי יותר מידי. חברת השפע [או, יש שיטענו, אשליית-השפע] בה אנו חיים מתעתעת בנו שוב ושוב לפעול תחת ההנחה שחפצים ממלאים בורות בנפש. לכולנו זה קורה. אנו קונות כדי לשפר את מצב הרוח, להרגיש בשליטה, להתפנק, ואולי כדי לנסות לספק חוויה דומה לזולתנו.
בתור אישה שכמו רבות מהקוראות כאן מנסה ללא הרף [וללא הועיל] לאזן בין זירות החיים הרבות והמאתגרות, הסדר החיצוני מעניק לי לא אחת פרס ניחומים. היה יום קשה בעבודה? קפצתי לקנות לי משהו קטן באיזו חנות. הילד שוב חולה? לפחות מיינתי את מגרת הבלאגן במטבח.
כמה עלצה נפשי כאשר נחשפתי למינימליזם היפני, לתנועת ההאטה האמריקאית, לניקוי המוות הסקנדינבי- כולן גישות שלהבנתי מנסות לחתור תחת עומס היתר של יום ממוצע בעולם המערבי. התפיסה שמעמידה במרכז האסתטיקה והאתיקה את הדיוק והצניעות [עם קורטוב של סגפנות] נראתה לי כל כך לא שלנו, לא מכאן, ובטח לא משורשי התרבות היהודית, שמצטיירת לי תמיד כתרבות רווית חפצים כמו בית ישן עם מרתף, עליית גג, ספרייה עמוסה לעייפה ומערכות כלים מיוחדות לכל מועד. אנחנו, עם של מהגרים מכל ארבע כנפות תבל, שחווינו את הגזל של החומר ואת חסרונו- לא ממהרים להשליך את המיותר שמא, יום יבוא, ו"בדיוק כזה נצטרך". הרי, בינינו, לא חבל לזרוק?
הנביא מיכה כותב כך: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ; וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם." [פרק ז פס' 19]. פסוק זה נאמר בטקס יהודי עתיק [אך לא קדום מאד במונחים יהודיים] בראש השנה. כבר במאה ה-15 פשט מנהג שהושפע ככל הנראה מן השכנים הנוצריים באשכנז, במהלכו נהגו להתקהל ליד מקור מים טבעי בחג וריקון של פירורי לחם מכיסי המשתתפים. בטקס זה אנחנו אמנם לא נפטרים מתרופות פגי תוקף או מערימת בגדים שכמעט לא לבשנו- אבל אולי, ניתן לטעון, אנו צוללות לשורש הסיבה שרכשנו אותם מלכתחילה, ללא צורך.
כמו בכל שינוי בחיים, צריך לפנות מקום להתחדשות. נולד תינוק? מפנים לו חדר. עוברים למיטה זוגית? מפנים מקום בארון לדברים שלו. מצטרפת שותפה למשרד? מפנים לה שולחן למחשב. כל התחדשות מקפלת בתוכה את יצירת המקום הפנוי שבתוכו יכול לנבוט דבר מה חדש.
קשה להתחיל מערכת יחסים כשקודמתה רודפת אותנו. קשה שבעתיים להתחיל מערכת יחסים מחודשת עם עצמך אם כל אותם דפוסים קשים ונוקשים ממשיכים לרבוץ בינך לבין התקווה לשינוי. טקס התשליך הוא ניקוי רוחני פשוט כל כך. עשי סדר, מייני כמה פריטים- דפוסים, מחשבות ויחסים- פוררי לפירורים קטנים, והשליכי אותם למצולות הים. הפסולת שלך היא מזון לדגים, והן, כידוע, לא יפצו פה ויגלו לאף אחד.
בתשליך בקהילה השנה אנחנו כמנהגנו נאסוף צדפים [בכל זאת, אקולוגיה וניקיון חופים היא ערך] ואולי אפילו נבנה מנדלה על החוף, ובסופה, נשליך אותם למצולות הים ונתחיל, שוב, מחדש.

להמשך קריאת העלון – לחצו כאן>>