אור השמש מטהר/ פרשת וישב / הרבה גלית כהן-קדם

פרשת 'וישב' נקראת בשבת שלפני חנוכה, ימים בהם החושך מרובה והאור מתקצר. וכבר אמר א"ד גורדון כי "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור." בפרשה בה אחי יוסף מוכרים את אחיהם הצעיר לעבדות, יהודה מפקיר את כלתו וצורך שירותי מין, יוסף מותקף מינית על ידי אשת פוטיפר ומושלך לכלא ופוגש שם את נדכאי העולם – משימה זו קשה שבעתיים.
אז היכן, אם כך, האור?
בעולם הקדום לאור השמש והנר תפקידים רבים: היטהרות מטומאות שונות, בדיקת חמץ, פרסום נס, כולם בבחינת כלים רוחניים וחברתיים לתיקון האדם והחברה.  ככתוב בספר ויקרא כב ז: "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר". תפקיד האור הוא לחשוף את צדדיו האפלים של האדם- ומתוך כך, להתחיל במלאכת התיקון שלהם.
התורה מכונה אורייתא- בארמית, כפשוטו, אור. בתרבות היהודית התורה מהווה מאור גדול, מאיר ומחמם, ולעיתים שורף ומסמא. והנה התורה אינה מחביאה מלומדיה את חולשות האדם ומגרעותיו. נהפוך הוא: ההוצאה לאור של מעשי יהודה ולקיחת האחריות על טעויותיו, עלייתו של יוסף לגדולה חרף הטראומות שחווה בצעירותו והתעמתותו המאוחרת עם אחיו על מעשיהם, הם הכלי החברתי והרוחני היעיל ביותר לגרום לשינוי תודעתי והתנהגותי בקרבנו.
וכבר אמר ל"מ ברנדייס, משפטן אמריקאי יהודי-ציוני, "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר" (1914).
בימים בהם מקרי פגיעה מינית ופרשות שחיתות עולים לכותרות חדשות לבקרים, אני חוזרת את האורייתא שלנו, ושואבת ממנה חום והשראה: אם לא נדבר על הפגיעות, על הזילות והפגיעה בצלם האדם, על האחריות אישית, תאגידית וחברתית- לא נשתנה. אור השמש מחטא, ולכן, בלית ברירה, ובחרדת קודש, עלינו להקשיב בקשב רב לסיפוריהם של יוסף ותמר שבקרבנו ולאור הנר לפשפש במעשינו ולבער את הרע מקרבנו.
לעלון המלא >>>