פרשת בשלח/ הרבה גלית כהן קדם

מה את עושה כשאת ממש, ממש מפחדת? כיצד אתה מגיב כשהאימה אוחזת בך? מהי התגובה האנושית ביותר למצוקה קיומית?

ובכן, יש כמה תגובות אנושיות שכיחות, אחת הבולטות שבהן היא ההתקרבנות.

תופעת ההתקרבנות, הפיכת עצמנו לקורבן חסר ישע ובחירה של הנסיבות,  באה לידי ביטוי בתגובת בני ישראל הבורחים ממצרים. ודוק: בורחים ולא יוצאים, כי רגע לפני היציאה החלו המצרים לרדוף אותם:

"וּפַרְעֹה הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד" [שמות יד 10].

מהי תגובת העם?

"וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה' וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה: הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר?!  מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם?! הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר!" [שם, 11-12].

ההיסטריה חוגגת, וההאשמות מוטחות לכל עבר. בני ישראל חשים עצמם כקורבן, לא יותר מפיון משחק בידי האל ושליחו משה. העם במצוקה? זה בגלל המנהיג. המצב קשה? אמרנו לך. אנחנו, הרי, בכלל לא בחרנו להגיע עד הלום.

ומשה, כשליח מתורגל, מבטיח בשם אחראי-העל שגם הפעם, "הכל יהיה בסדר": "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ–הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם:  כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. ה' יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן" [שם, 13-14].

מהו המסר העולה מתגובת משה? האם עלינו, בני ישראל היוצאים ממצרים כמה פעמים בחיינו, מתמודדים עם מצוקות ואתגרים וחרדות ושינויים, האם עלינו פשוט להחריש ולחכות שאלהים יטפל בכל?

תגובת אלהים מלמדת אותנו שלא כך הוא הדבר:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי?! דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעו. וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה" [שם, 15-16].

אלהים מחזיר את יכולת השינוי לידי האדם. אדם ולא אל. אדם ולא משיח. מנהיג ולא ריבון. משה, המגמגם, העניו מכל אדם, משה הזה שמשו אותו מן היאור, שהיה עלול להיות קורבן של נסיבות גאו-פוליטיות שאינן בשליטתו, הוא חוזר לאותו היאור ומושל בו- מושל בפחד, מושל בייאוש, מושל בקורבנות.

סיפור יציאת מצרים מזמין אותנו להרים את המטה, למצוא את הכוחות שבנו, ולבקע את הים המציף אותנו בחולשה ובחרדות. יכול נוכל לו.