עדיין אין תגובות

עלון שבועי 13.9.18 ד' תשרי

לא קל להיות יהודייה ישראלית ביום כיפור/ הרבה גלית כהן קדם
 

לא קל להיות יהודייה ישראלית ביום כיפור. בית הכנסת אליו הייתי הולכת עם משפחתי בתור ילדה היה אחורי בית הכנסת, שמעולם לא ראיתי את תוכו.
המפגש עם יום כיפור הוא אחד המפגשים הישירים ביותר עם הדת, המסורת והתרבות שלנו. החברה הישראלית נותנת לי אופציה להיות "דתיה של יום כיפור", או אולי, מן הקצה השני, מין גרסא חד פעמית למירוץ אופניים אקסטרים. לחלקנו יום זה הוא יום זיכרון פרטי לחללי מלחמת יום כיפור. רבים מאיתנו בוחרים להיות כעת בחו"ל.
מה שבטוח, המפגש עם כיפור הישראלי הוא קצת כמו מפגש עם אהוב מיתולוגי: הרבה מיתוס, הרבה נוסטלגיה, והרבה חשש שהקשר הוא כבר לא מה שהיה פעם.
אז מה יש לנו כקהילה רפורמית להציע לעצמנו השנה? קהילה. מרחב משפחתי-חברתי אבל די שקט, קצת חגיגי אבל נגיש ולא מנוכר. כמו רבים מחבריי, אני מחפשת ליצור מרחב שיסייע לי לתווך את כיפור המסורתי. לדבר עם האינסוף. לחושב מבוכה. לחוש נחמה. להוריד את חומת המגן היומיומית. מקום בו אוכל לשבת עם כל המשפחה שלי, ולהגיד בקול רם: יום כיפור הוא אתגר.  רוחני. חברתי. פסיכולוגי.
אין זה משנה אם את צמה או לא, אם תלוו את הילד על אופניו, אם אתם מרגישים בנוח בבית הכנסת או לא, אם אתם ספונים בבית מול המסך. המסע הוא מסע פנימי, אישי, אינטימי. בינינו לבין הדורות הקודמים, המסורת, בינינו לבין האינסוף, שיש שיכנו אותו אלהים. זהו דיאלוג בין החיים שלנו כיום  לבין כל מה שאנחנו רוצים שעוד יתרחש לנו בחיינו.  יום כיפור הוא הזמנה להרהר בכל מה שנותן לקיומנו משמעות על פני האדמה הזאת. הבה נעשה זאת יחדיו, כקהילה.
אני רוצה לברך אותנו ולאחל שמיום כיפורים זה ועד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה נצליח לחוש עוד יותר בני בית בתרבות היהודית שלנו. שנקבל באמת ובענווה את הבחירות הזהותיות השונות של כל אחת ואחד מאיתנו, אבל שלא נתבייש להציע אלטרנטיבה עכשווית ורלבנטית שמתאימה לנו. שהשנה הבאה תזמן מפגשים חדשים בין אדם לחברו, שנשכיל למחול ולכפר. יהי רצון שנדע לאזן את הקולות המקצינים בחברה. שנשמור על האיזון הדק בין יהודית-ודמוקרטית. שנהיה בריאים.

להמשך קריאת העלון - לחצו כאן>>

לפרסם תגובה