עדיין אין תגובות

עלון שבועי 12.12.18 ד' בטבת

הגברים בוכים באומץ/פרשת ויגש

וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו.   וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. בראשית פרק מה 1-3 גָדוֹל הוּא הָאֹמֶץ לְחַכּוֹת מִן הָאֹמֶץ לִשְפּוֹךְ אֶת הַלֵּב. בִּכְאֵב אֶפְשָר לִשְבּוֹת לֵב אֲנָשִים, מַה שֶאֵין כֵּן אִם מְחַכִּים. כָּאן אַתָּה לְבַד. אַתָּה תוֹלֶה תְּמוּנָה עַל הַקִּיר, מְיַשֵּר מַרְבַד, מַקְשִיב לִצְעָדִים, חוֹשֵב שֶאַתָּה אֻּמְלָל, זוֹכֵר מִיָּד שֶאֵין זֶה גוֹרָל מְיֻחָד לְךָ. אֲבָל קוֹרֵעַ מִכְתָּב לִגְזָרִים, נִזְהָר. כָּאן אַתָּה בִּרשוּתְךָ לְגַמְרֵי: שְפֹט אֶת עַצְמְךָ, אִם הֶכְרָח הוּא, אַךְ זְכֹר: גַם זֶה אֵינוֹ הָעִקָּר. נתן זך, מתוך "כל החלב והדבש". מהו בכיו של יוסף? רגע של חולשה שבעטיו יש להוציא את הניצבים מהחדר, או שחרור מסבל שנשמע מסוף מצריים ועד סוף בית פרעה? נתן זך מציע פתרון: שביית לב האנשים בהשתפכות הלב, הוא אומר, הוא המהלך של האדם (הגבר?) החלש. אך היכולת לחכות, בבדידות, על גבול הרחמים העצמיים, זהו האומץ האמיתי. האמנם? הסצינה הדרמתית במהלכה מגלה יוסף את זהותו לאחיו המנוכרים (שהם כעת גם נוכרים בארצו) אינה מביאה לפורקן, אלא להתפרקות: "וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". כל האחים כולם אינם יכולים להכיל את כאבו של האח האחד, הבוכה. יוסף היה צפוי לכך, הרי בראותו את אחיו בנימין כמה פרקים קודם לכן כתוב: "וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת; וַיָּבֹא הַחַדְרָה, וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה. וַיִּרְחַץ פָּנָיו, וַיֵּצֵא; וַיִּתְאַפַּק" (מג 30-31). השוו: "חוֹשֵב שֶאַתָּה אֻּמְלָל, זוֹכֵר מִיָּד שֶאֵין זֶה גוֹרָל / מְיֻחָד לְךָ..." (זך).  אולם הבכי האחרון של יוסף מביא את הגאולה: וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת-יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה; וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל-צַוָּארָיו, עוֹד". על צווארו של אבא זולגות הדמעות מעצמן. ההפטרה ביחזקאל מתארת את האיחוד בין יוסף ו ישראל באמצעות קירובם של שני עצים ואיחודם.  מפגש זה הוא ככל הנראה רגע הישרגות הענפים. פרשת ויגש מסתיימת בנוסח המקראי ל'והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה': "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד". הפי אנד נוסח ספר בראשית. הפרשנים מציעים שתי פרשנויות לפועל 'להתאפק'; לסבול (על פי רש"י) ולהתחזק (על פי תרגום אונקלוס). אני מעדיפה את רש"י. ואתם?

לעלון המלא >>> 

לפרסם תגובה