הסנה הבוער הוא ג'ימיני קריקט/ רום נשר (בן 13)

פרשת שמות מתחילה בהודעה על מות יוסף, משה נולד, פרעה מתחלף במצרים והעבריים מורדים בדרגה מעבדים של פרעונים לעבדים נטו. בהמשך משה נהיה השליח של ה' במשימה: להוציא את בני ישראל ממצרים. לאחר עשר המכות והקריאות החוזרות ונשנות של "שלח את עמי" מפי משה, משה מצליח לקבל את הסכמתו של פרעה לשחרר את בני ישראל. "וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ–מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל".
משה היה רועה אבי אישתו. פעם אחת כשרעה את הצאן הגיע להר חורב שם ראה סנה בוער שלא נשרף מהאש וזה ריתק אותו לכן הוא התקרב ואז שמע את ה' שציווה עליו להוריד נעליים כי הוא היה על אדמת קודש. אני מבין שזהו רגע מכונן, רגע קסום בו אדם מתוודע לכוחותיו המיוחדים של ה', של כוח גדול ממנו. זה לא אירוע של יום יום, ומשה ככל הנראה לא ככל האדם, יש כאן אירוע מיוחד לאדם מיוחד שבעתיד הולך להיות המושיע של עם שלם.
מה ראה ה' במשה שהביא אותו לבחור בו? מהם התכונות הדרושות לאדם שראוי להיבחר לתפקיד כה חשוב? סקרנות? רצון לברר עד הסוף תופעה שלא מניחה את הדעת? חוסר פחד? שהרי אש היא מסוכנת, אז מדוע להתקרב אליה? אומץ או אולי טפשות? תעוזה או חיפזון? אפשר לומר באופן מוחלט שמדובר באמונה שלמה, משה האמין כי קול ה' מדבר אליו, איך היו מתייחסים אליו היום? איך היה מתייחס לעצמו אם היה מבין ששומע קול שמדבר אליו? אולי היה חושב שהשתגע?
אין ספק כי תקופת התנ"ך כפי שהיא מסופרת מעוררת שאלות רבות וככל הנראה האירועים שהתרחשו, לפי הכתוב, היו נתפשים בימינו כמעשה של שגעון ולאו דווקא כקסמו של אלוהים. אני מאמין שצריך להתחבר לקול הפנימי שלך. קול שמדבר אליך ורק אתה שומע אותו. אפשר לקרוא לו המצפון שלך. ג'ימיני קריקט, ואולי הסנה הבוער היה המצפון של משה שקרא לו לעשייה. אני חושב שאנשים צריכים להקשיב לקול הפנימי שלהם, שאומר להם מה מתאים להם, מה נכון להם, מהי הדרך שעליהם לצעוד בה, לפעמים הוא טועה, כי חסר ניסיון חיים, בעיקר כשצעירים, אבל ניסיון חיים הוא זה שמשפר את תפיסתו של המצפון ומי שלא מנסה, לא טועה, מי שלא מנסה, לא יצליח.

מזל טוב לתמר ואחיק נשר ולסבתא הגאה רינה בר אור לרגל הגיעו למצוות של רום. העלייה לתורה תתקיים בשבת בבית הכנסת "ברכת שלום" בקיבוץ גזר.