לפרשה שלי קוראים בחוקותיי והיא כלולה בספר ויקרא. הפרשה מתרחשת לאחר שמשה יורד עם לוחות הברית מהר סיני. בפרשה ה' מצווה על מספר חוקים קצרים שבין אדם לאלהים, או כמו שאומרים, בין אדם למקום. בפרשות קודמות משה מנה חוקים שבין אדם למקום וגם חוקים שבין אדם לחברו. לאחר רשימת החוקים ה' מספר לעם מה יקבלו אם יצייתו לו – חיי שלום ושגשוג, גשם בעיתו ויחסי קרבה אינטימיים עם ה'. אבל אז מגיעה גם רשימת עונשים שצפויה לעם אם לא יקיימו את כל החוקים והמצוות. הרשימה כוללת: שחפת, קדחת, שדות חרבים, ערים שרופות, מלחמה ורעב.

לאחר קריאת הפרשה עלתה בי השאלה – למה אנשים מקיימים חוקים? האם אנשים מקיימים חוקים בגלל פחד מעונש או בגלל צו מוסרי פנימי שמכוון אותם? למה צריכים את העונשים האלה?

בתרבויות ובדתות אחרות יש מגוון רחב של שיטות על מנת לדאוג שאנשים יקיימו את החוקים. הענישה היא סוג של איום או אפילו גמול שלילי בגלל אי ציות לחוק.  בתנ"ך פעמים רבות אי ציות לחוקים או אי קיום המצוות  גורר ענישה.

בניגוד לתנ"ך, ביוון העתיקה החוקים בין האדם לאלים לא היו אחידים בשל ריבוי האלים, והשוני הניכר בינהם, ולכן לא התגבש פולחן אחד. רבים מהיוונים ניהלו משא ומתן מול האלים על קבלת תמורה עבור הקרבת קורבנות. צורת הצגתם של האלים היווניים כבני אנוש הקשתה על ציות לחוקים מוסריים שהאלים עצמם לא כיבדו. הענישה בידי האלים הייתה אקראית ובהתאם להתנהגותם הילדותית של האלים, העונשים יכלו להיות מופרכים ומוגזמים.    מכאן ניתן ללמוד שהיוונים בעיקר ניסו לא לעצבן את האלים. בנוגע לחוקים שבין אדם לחברו הפער בענישה באזורים השונים ביוון  היה  גדול. לדוגמה  חוקי ספרטה היו מאוד נוקשים ואילו  באתונה החוקים היו מתונים יותר ועיקר הענישה שם  היתה עבודות שירות.

 בקודקס החוקים של חמורבי (מנהיג מסופוטמיה בסביבות 1750- לספירה) אין התייחסות כמעט לחוקים שבין אדם לאלוהים אלא בעיקר לחוקים שבין אדם לחברו.  החוקים היו נאורים לתקופתם ועסקו בעיקר בנושאים חברתיים (גניבה, רצח). חוקי חמורבי שימשו כבסיס לחוקים רבים בתורה, חלק מהחוקים שונו ושופרו והביעו תפיסת עולם הומנית יותר כלפי עבדים, שפחות  ועוד. תפקיד חוקי חמורבי  היה לכונן יחסים טובים בין אנשים ובעיקר לשמור על הסדר וההגינות למען כלכלה יציבה. למרות שחמורבי לא חוקק חוקי פולחן דתיים, הוא השתמש בשיטת האלוהות על מנת להצדיק את שלטונו כמנהיג מטעם האל. זו דוגמה למנהיג חברתי נאור לתקופתו.

לדעתי אפשר לחלק חוקים לשני סוגים. חוקים שרב האנשים יקיימו לא בגלל עונש אלא בגלל צו מוסרי פנימי שלהם (כמו לא לרצוח או לא לגנוב) והסוג השני הם חוקים שפחות ברור לאנשים שצריך לקיים אותם כמו לא לסמס בזמן נהיגה או לשלם מיסים. לפעמים, אנשים מתקשים לעמוד בפיתוי ואז רק עונש מונע מהם לעשות כן. לכן לדעתי קיומו של העונש הוא הכרחי לקיום חברה מסודרת.

ומה בנוגע לחוקים שבין אדם לאלוהים? במה החוקים הללו תורמים ?

לדעתי קיום אל אחד, שאת חוקותיו ומצוותיו מקיימים, יוצר אחידות ולכידות בקרב השבט, ובעצם כך הופך לעם. מתוך הלכידות הזו נוצרת מסורת אשר שומרת על העם כקבוצה מאוחדת לאורך זמן, ובתוך הקבוצה הזו אנשים ערבים זה לזה וחשובים אלה לאלה. באופן כזה החוקים שבין אדם לאלוהים יכולים להוסיף ולחזק את הקשר שבין בני האדם. הקשר לאלוהים אינו הכרחי, ואולי ניתן להגיע לשמירה על חוק וסדר ללא אל מאיים ומעניש, אבל מניסיוני הדל (ושל הוריי האופטימים) בני האדם מתקשים לקיים חוק וסדר ללא ענישה מרחפת.

לעלון המלא, לחצו כאן.