עדיין אין תגובות

אל תצאי לכרמים בלי כסף בכיס/ בין ט באב ל-טו באב/ הרבה גלית כהן קדם

אי-שם בראשית שנות ה-90, התארגנתי לצאת למסיבה עם ידיד, שאם נאמר את האמת, הייתי מאוהבת בו בכל מאודי. החלפתי בגדים אולי שש פעמים, התזתי בושם, בחנתי שוב ושוב את הצדודית במראה. כשניסיתי לחמוק דרך הסלון בלי שיבחינו בי שאר בני משפחתי, קרא לי אבי אליו ונתן לי שטר של כסף. "קחי", אמר, "זה לפגישה שלך. את תמיד תשלמי על עצמך, את שומעת? אל תתני לאף אחד להרגיש שהוא יכול לקנות אותך". אמר וחזר לקצוץ סלט לארוחת הערב.

אבא שלי, שיהיה בריא, לא גדל בבית פמיניסטי. הוא גדל בבית ספרדי-פטריארכלי, שבו לכל מגדר היה תפקיד ברור. רק בשנות ה-20 לחיי גיליתי שאחותו הגדולה הייתה הבכורה במשפחה ולא אחיו, שכן היה זה האח שהכל סרו למרותו.

***

כרבה רפורמית, אינני מתפללת לבנייתו מחדש של בית המקדש. בתור 'חצימחונית' אני שואפת לצמצום צריכת מזון מן החי ועל כן איני ששה לקורבנות מן החי. במבט מפוקח נראה שלייחל לכל סוג של שינוי אדריכלי בהר הבית משמעו לא פחות ממשאלת מוות וחרחור ריב ומדון. חרף כל זאת, ט באב עדיין מתפקד בחיי כיום של חשבון נפש. בשונה מיום הכיפורים, מדובר במועד לאומי-חברתי, שכן הצום מעלה על נס את הקשר המהותי בין חוסן חברתי-פנימי לבין חוסן בטחוני. חוסן, במובנו העמוק, אינו טמון בכוח הרתעה או השמדה. חוסן חברתי בא לידי ביטוי בערבות הדדית, קידום תחושת שייכות ומוגנות, המאפשר אלטרנטיבות לביטוי עצמי וקבוצתי בלי שהמגוון יפרק את כללי המשחק.

ט באב מבכה את אובדן החוסן ותוצאותיו, ומתווה דרך חדשה להתבונן ולהעניק משמעות לאירועים היסטוריים בחיי האומה מתוך התבוננות פנימה- על הסיפור הפנימי שאיפשר את התרחשותם.

שבוע אחרי ט באב מזמן לוח השנה היהודי אירוע פיוס; על פי המסורת, בליל טו באב יצאו הרווקות והרווקים לחולל בכרמים במין מסיבת טבע אלטרנטיבית [משנה תענית פרק ד]- והכירו זה את זו ללא הבדל מעמד, ייחוס או שבטיות. לחגיגה הוזמנו אף צאצאי שבט בנימין שאבותיהם אפשרו אונס קבוצתי ורצח של הפילגש בגבעה [שופטים פרק כא], ונאסרו לאחר מכן להתחתן עם בנות שבטים אחרים. ממש שבט אחים ואחיות.

***

כמה הייתי רוצה להתמסר לתיאור הרומנטי של המחולות המשוחררים והמשחררים בכרמים, לטעמו המתוק של הסוף הטוב. סיסמאות "אהבת החינם" הן כפלסטר על פצעי "שנאת החינם" שטרם הגלידו. ויש להודות: אין כמו חופה מרגשת כדי להתנחם מעט בחורבן הבית, בנטיעת תקווה, בפיזור אבקת פיות וקסמים. אבל אהבה איננה חינם; אהבה יש להרוויח- בכבוד, ביושרה, באמינות ובעבודה תמידית על מידות טובות- גם בעתות מצוקה. את האהבה, כמו אותי ואותך, אחותי, אי אפשר לקנות, או לקבל, חינם. אז תמיד שלמי על עצמך, את שומעת? אל תתני לאף אחד להרגיש שהוא יכול לקנות אותך.

 

הרבה גלית כהן קדם היא הרבה המייסדת של קהילת קודש וחול ומסלול תרבות עברית בחולון, נשואה ואם ל-3.

לפרסם תגובה