לא להיפגש. לא ללחוץ יד. להתרחק. להימנע ממגע. לצמצם מפגשים. להסתגר. להמעיט ביציאה. להקפיד על מרחק. אז איך, למען השם, עושים קהילה?

בשבוע האחרון [עבר רק שבוע!] כל מה שידעתי על קהילה השתנה ללא הכר. התברר שגם בלי להיפגש פנים אל פנים [ובחייאת, א/נשים, תקפידו על הנהלים- בנפשנו הדבר!] נתרמו 3000 ₪ למוצרי מזון למפקדה של הרצי טלמון, ואתה או את שינעת אוכל, התקשרת לעודד מישהי, הקשבת למישהו, התארגנת בקבוצה, הצעת עזרה, השתתפת במשחק, שיתפת בתובנה, עלית על זום, הנחית זום, לקחת אחריות על השכנה, שלחת חיבוק וירטואלי וסיננת בדיחה להעלאת המוראל.

הפועל "ויקהל" מופיע בשתי פרשות שונות, שמדווחות על שתי פעולות קהילתיות הפוכות; בפרשתנו מתוארת מלאכת בניית המשכן וכליו, והיא פותחת במלים "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם":  (שמות לה, א). ואילו בפרשת כי תשא, בה בני בני ישראל יוצרים את עגל הזהב נאמר: "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" (שמות לב, א).

פעמיים נאמר "ויקהל"- ובשניהם לשון ציווי- אך העשייה המשותפת יכולה להניב חלל מקודש משותף למפגש עם הנשגב, או פסל של חיה שמייחסים לה כוחות-על וסביבה התפרקות משולחת רסן.  

התורה והמסורת היהודית מבינות היטב שבקהלים גדולים יש זה לצד זה פוטנציאל לקדושה ולהשחתת הצלם. ודוק: על שום מה המניין, המינימום ההכרחי ביהדות לקיים טקסים מרכזיים בהם יש שימוש בתארי הקדושה, מונה דווקא עשרה א/נשים?

עשרה מרגלים, מתוך שנים עשר, הוציאו את דיבת הארץ; עשרת בני קרח הוציאו את דיבת משה; עשרת אחי יוסף מכרו אותו למדיינים; עשרה אנשים, אם כך, רק עושים נזק!

מניין הוא התיקון המוסרי לחטאי הקבוצות הגדולות באשר הן. קהל, יכול להפוך לקהילה כאשר האות ה, אחת מאותיות שם האלהים מתווספת אליה; קהל ש"יש לו אלוהים" יהיה מודע לאחריות ולשליחות שלו, כיחידים וכקבוצה, ויפעל בהתאם.

שומה עלינו להחזיק את המתח שבין איסור ההתקהלות לבין מצוות הקהילתיות, כי היא הערבות ההדדית שדווקא עכשיו, יותר מתמיד, יש לנו בה צורך.

שבת שלום.