מדוע חז"ל עמדו על כך שסיפור יציאת מצרים ייפתח בשאילת שאלות?
התשובה חורגת מעבר לשימוש בשאלה ככלי חינוכי המעורר את סקרנות המשתתפים. חז"ל ראו בהצבת קושיות חלק בלתי נפרד מהחירות הנחגגת בליל הסדר.
חז"ל הבינו שתכונה בסיסית אצל אנשים חופשיים היא החיפוש אחר משמעות, מתן תשומת לב למציאות הסובבת ושאלת שאלות עליה. בני חורין מבקשים להבין, לא להישאר באפלה מסתורית. לעומת זאת, בתודעת העבד, אין שום דבר "שונה". אף לילה אינו שונה מקודמו – כל המשימות הן חלק משרירותיות נעדרת משמעות. אין טעם לשאול אם אף אחד לא עונה; אין מקום לשאלות בעולם שבו הצו השרירותי של האדון הוא ההצדקה המוחלטת לצורה שבה הדברים קורים.
בפתיחת הסדר בשאלת שאלות, מלמדים אותנו חז"ל לא רק לספר על היציאה לחופשי, אלא גם להתנהג כבני אדם חופשיים.
(דוד דישון, מורה ומחנך, מתוך: "הלילה הזה, הגדה ישראלית" עמ' 30)

עודדו את הילדים לשאול שאלות. הרמב"ם מציע לעשות זאת ע"י שינויים בהרגלי השולחן וע"י יצירת גירויים, כדאי לזכור שחז"ל יצרו את ה"מה נשתנה" רק כמוצא אחרון לילד שאיננו שואל מעצמו.