מה הפחד הכי גדול שלך בימים אלה?

את מתעוררת בבוקר ומבינה שאת חולה. יש לך מספר. אחת מרשימה ארוכה של חולים שמסכנים את הסביבה. כולם יודעים היכן היית אתמול. מתחקים אחר צעדייך בשבועיים האחרונים ומתריעים: שימו לב! מצורעת הייתה בקרבכם ולא ידעתם. הישמרו מאד. בעולם העתיק כן היום; על מנת לשמור על בריאות הציבור, הטילו על החולה להסתגר ולהיבדל מן העדה.

ואם זכית, החלמת. וכעת, אט אט, את יכולה לחזור הביתה. לשגרה, כביכול. אבל משהו השתנה בך, והרבה השתנה בעולם. כיצד מבצעים חזרה נבונה למרחב חדש? האם זה בכלל אפשרי?

"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן . וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ[…] וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת-בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת-כָּל-שְׂעָרוֹ, וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר, וְאַחַר, יָבוֹא אֶל-הַמַּחֲנֶה; וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ, שִׁבְעַת יָמִים. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת-כָּל-שְׂעָרוֹ, אֶת-רֹאשׁוֹ וְאֶת-זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו, וְאֶת-כָּל-שְׂעָרוֹ, יְגַלֵּחַ; וְכִבֶּס אֶת-בְּגָדָיו, וְרָחַץ אֶת-בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם—וְטָהֵר" [ויקרא יד 2-9].

פרשת מצורע מתארת לא רק את זיהוי הנגע לסוגיו ואת פרוטוקול היציאה לסגר, אלא גם את תהליך ההבראה והחזרה לחיק העדה. החזרה מתבצעת בשלוש פעימות; הראשונה כוללת את יציאתו של הכהן אל החולה וטיהורו; אחר כך המחלים נכנס למחנה, אך לא לאוהל המשפחה. הוא יושב מחוץ לאוהל, במצב ביניים, ומחכה שבוע, עד ששערו המגולח יצמח מחדש. רק כעבור שבעה ימים הוא רשאי לשוב ולהיכנס אל האוהל, אל חיק המשפחה הקרובה, וגם אז- ברור לעיני כל כי פניו ושערו אינם כתמול שלשום.

החולה-המבריא מכונה בתורה "המיטהר" [בניין נפעל]. אותו אדם נמצא בתהליך פיזי ורוחני של היטהרות; חיבור מחדש לכוחות החיים והבריאה, ופרידה מן המגע הקרוב עם המוות האורב.

בתקופה שבה אסור להתקהל כולנו בבחינת מצורעים ומצורעות שהוצאו מן המחנה. כעת, כאשר נוקטים צעדים מדורגים לחזור אל השגרה, חשוב במיוחד להקדיש תשומת לב מיוחדת לתהליך הטהרה; עברנו, ואנחנו עדיין עוברים, טלטלה עמוקה; אין לצפות שחיינו יהיו כאתמול שלשום. אם רק נצליח לשמור על החמלה לעצמנו ולזולת בתקופה קשה זו, הרי שכל המצורעים והמצורעות שבקרבנו יוכלו לשוב להיכנס לפתח האוהל שלנו- לאט, לאט, בעדינות, ובהדרגתיות, להיטהר.