להיות נח או להיות בתנועה?

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹֽרֹתָיו אֶת־הָֽאֱלֹהִים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹחַ (בראשית ו', ט')

וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת־אַבְרָם בְּנ֗וֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־הָרָן בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּת֔וֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם. (בראשית י"א ל"א)

פרשת נח היא הפרשה השנייה בספר בראשית וכוללת את סיפור נֹחַ והמבול, ברית הקשת בענן, מגדל בבל. והתחלת נדודי משפחת תרח אבי אברהם ומשפחתו לעבר ארץ כנען.

השבוע אני רוצה להתבונן בשתי תנועות בנפש המקבלות ביטוי בפרשה:

א. להיות נח

ב. להיות בתנועה (עוד לפני ששומעים את הקריאה החיצונית לֵךְ לְךָ )

להיות נח – כבר הרבה שנים אני שואל את עצמי למה נח? למה דווקא דמותו של נח נבחרה להוביל את שאריות הבריאה במבול הגדול? מה גרם לאלוהות לבחור דווקא בו כגיבור סיפור המבול?

'אֶת־הָֽאֱלֹהִים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹחַ', האם זאת מעלה גבוהה? המעידה על השקעה ומאמץ התנהגותי ואישיותי יוצא דופן של נח? אני רוצה להציע השערה אחרת, שהוא פשוט 'זרם' עם האלוהים, לא עמד על שלו, היה לו פשוט 'נח' לעשות את מה שהאלוהות ביקשה, להציל את עצמו, את משפחתו ואת בעלי החיים וגם זה רק על פי הגדרה מפורשת של האלוהות "וּמִכׇּל־הָ֠חַ֠י מִֽכׇּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ"  הוא פשוט היה סוג של YES MAN.

לא שואל שאלות (כמצופה ממי שנבחר על ידי האלוהות) לא התקומם , לא מרד, לא השמיע את קולו,      שתק בפסיביות רועמת. לא הפגין מידת חסד על שאר האנושות, לא לימד זכות על הבריות, נח, פשוט היה נח…לאלוהים.

המדרש (ככלי חינוכי ראשון במעלה שלא מפחד לבקר בחריפות) עושה כמובן מטעמים מדמותו של נח ועורך השוואה בין דמותו של נח לזה של משה רבינו (גדול המנהיגים האקטיבים ביהדות)

נח אמר למשה: אני גדול ממך שניצלתי מדור המבול.

אמר לו משה: אני נתעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך,

אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחייבו כלייה בעגל …

שנאמר: "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" ( שמות ל"ב, י"ד)

למה הדבר דומה?

לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכן שני קברניטים, אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו,

ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו.

למי היו מקלסים, לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו?

כך, נח לא הציל אלא את עצמו,

אבל משה הציל את עצמו ואת דורו, הוי: "ואת עלית על כולנה" (משלי ל"א, כ"ט)

(מדרש דברים רבה, י"א,ג')

תכל'ס, לא תמיד טוב להיות נח, לא?

להיות בתנועה – הוא הדבר שיותר מהכל מאפיין את דרכי (ותנועות הנפש שלי) בעולמות.

פעם כתבתי כך:

לֵךְ לְךָ

תּוֹךְ כְּדֵי צְלִיעָה קַלָּה (כְּתוֹצָאָה מִבְּלָאֵי גּוּפָנִי אֲשֶׁר נִגְרָם בְּטֶרֶם עֵת)

עֵת לָרִאשׁוֹנָה שָׁמַעְתִּי אֶת הַקְּרִיאָה הָאֱנוֹשִׁית הָעַתִּיקָה "לֵךְ לָךְ",

כְּצָעֲקָה שְׁקֵטָה בתוֹךְ אָזְנִי.

בְּחִינַת צֵא מֵאַרְצִיּוּתֵך וְהֵחֵל לָלֶכֶת,

צְלַע לְשָׁלוֹם.

וּמֵאָז,

נִשָּׂא עַל גַּבֵּי הַקְּרִיאָה הָעַל-זְמַנִּית

בִּשְׁבִילִי הַפְּרָטִי

בְּמַלְכוּת שַׁדַּי

צוֹלֵעַ מֵהַלָּא בָּטוּחַ לַלֹֹּא בָּרוּר

וּמֵהַלֹּא וַדַּאי

לְתוֹכ הָעֲרָפֶל.

מְצַיֵּר תְּמוּנוֹת מִמִּילִים

מְפָרֵק מִשְׁפָּטִים לִיסוֹדוֹת

מְצַלֵּם רְגָשׁוֹת בְּמִקְלֶדֶת

וּמְדַבֵּר הֲוָיָה

וְאוֹצֵר אֶת כָּל אֵלּוּ

בְּתִּיק הָעֲבוֹדוֹת שֶׁל חַיַּי.

בפסוקים המסיימים את פרשת 'נח' אנחנו קוראים למעשה על ראשית התנועה של משפחתו של אברהם. תנועה ממקומו, תנועה ממושבו, תנועה מביתו. תנועה מהרגלו לעבר …ארץ כנען. "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת־אַבְרָם בְּנ֗וֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־הָרָן בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּת֔וֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַ֔עַן"

בניגוד לנרטיב היהודי המכונן שנטמע בנו מהציווי בתחילת פרשת לֵךְ לְךָ של האלוהות לאברהם, התנועה התחילה דור אחד קודם.

התרגלנו לחשוב שאברהם יצא למסע, שהוא גם אבטיפוס של כל המסעות היהודיים מאז ולתמיד רק לאחר שהאלוהות מצווה אותו, אבל באמת, הוא יצא לדרך לפני ששמע את הקול, הקריאה והציווי האלוהי.

אני חושב שנכון לנו ללמוד על ההכרח (הקיומי) להקשיב (בתשומת לב רבה) לקולות שבנפש שלנו. ההנעה לפעולה, ההנעה לתנועה קיימת קודם כל פנימה ורק אחריה אנחנו 'שומעים' קולות חיצוניים שמהדהדים את שהנפש שלנו כבר הבינה קודם ולפעמים גם פעלה באקטיביות בנידון.

כפי שכתב קובי לוריא בשירו 'הלאה' :

"הלאה

צריך ללכת הלאה,

לטפס למעלה,

ולא להירתע.

הלאה

עוד ללכת הלאה,

רק ללכת הלאה,

ולא להיכנע".

שנזכה לצאת מאזור הנוחות ולהיות בתנועה מתמדת, פנימה והחוצה ולכל הכיוונים!