אלו הם מימי חייך // הרב ערנ שפיר

דברים לפרשת חיי שרה

 וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָ֔ה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה׃
וַתָּמׇת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ׃
(בראשית כ"ג, א-ב)

פרשת חיי שרה היא הפרשה החמישית בספר בראשית. הנושאים המרכזיים בפרשתנו הם, מות שרה, אברהם קונה את מערת המכפלה וקובר בה את שרה אשתו. אברהם שולח את עבדו לארם נהריים לחפש אישה ליצחק בנו. המפגש בין עבד אברהם לבין רבקה ליד הבאר. פגישת רבקה ויצחק. מות אברהם, תולדות ישמעאל בן אברהם.

השבוע, אנחנו נפרדים משרה אמנו. המילה הפותחת את הפרשה היא חיים – חיי שרה.
שרה חיה מאה עשרים ושבע שנים.
חיים מלאים ושלמים,
חיים של מסעות נפשיים סוערים,
חיים של מסעות פיזיים מטלטלים מאור כשדים לחרן מחרן לכנען, מכנען למצרים ממצרים לכנען.
חיים לצד דמות אייקונית כאברהם ובתפקיד אייקוני כאם המטריארכלית שלנו.

התלמוד במסכת ברכות (י"ח) מלמד אותנו: 'אֵלּוּ צַדִּיקִים שֶׁבְּמִיתָתָן נִקְרְאוּ חַיִּים'.
כך שרה שלנו, שרה אמנו – פרשת מותה נקראת 'חיי שרה' (ולא מות שרה).
העברית, השפה האהובה עלי כל כך, בונה מציאות על ידי צירוף אותיות, וכך יוצא שהשם היהודי ביותר של בית קברות (בית עלמין) הוא 'בית החיים'.

אני מדמיין לי השבוע את אברהם, אברהם אבינו, סופד לשרה ובוכה.
קשיש, בא בימים, זקן לבן ארוך, גלביה לבנה קשורה בחגורה שחורה,
נועל סנדלים תנכיות לרגליו,
עורו צרוב שמש מחיים מלאי חוץ.
נעמד בעצלתיים נשען על מקל נדודיו (מתנת בר המצווה מאביו תרח),
נאחז בזיכרונותיו המשותפים עם אשת נעוריו שרה.

נבוך,
צלול,
מוחה דמעה קטנה מעיניו.
נזכר בתחנות חייהם: מקומות, צבעים, צלילים, ריחות וטעמים שמילאו את מסעם המשותף.
קולו שקט, חוזר שוב ושוב כמנטרה על הפסוק מהנביא ירמיהו (ב' ב')
זָכַ֤רְתִּי לָךְ חֶ֣סֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה

ופורץ בבכי, בכי עמוק
בכי הבוקע את ההוויה
בכי העובר כרעד בכל ארץ כנען.
בכי הנשמע בעוצמה לאורך כל שבילי מסעות חייהם המשותפים.
בכי שגורם לציפורים לנחות ולחיות לשקוט.
אברהם מבכה את שרה והעולם לרגע… נעצר.

 

לאחר פטירתו של רבי יצחק מוורקי שאל הרבי מקוצק את בנו אם כבר נגלה אליו אביו, כאשר השיב הבן בשלילה, אמר לו הר' מקוצק: "אני כבר ראיתיו."
"עליתי אל העולם העליון, וחיפשתי ושאלתי את מלאכי מעלה – 'הגידו לי, היכן נמצא ר' יצחקְ'ל שלנו?'
אמרו לי המלאכים כי הוא נמצא בהיכל גבוה יותר והלכתי לחפשו בהיכל של האחרונים', אך לא מצאתיו שם. המשכתי ועליתי אל ההיכל העליון יותר ושאלתי את האנשים איפה הוא נמצא?'
'כבר הלך,' אמרו לי, 'וכעת הוא נמצא על שפת נהר אחד, לא רחוק מכאן. שמה תמצא אותו.'"
"רצתי בכל כוחי ושם ראיתי נהר שוטף, ועל שפתו עמד אביך – ר' יצחק'ל.
מצאתיו נשען על מקלו ומסתכל אל מימיו הזכים והטהורים של הנהר. תפסתי בשרוולו ושאלתי:
'יצחק'ל חברי הנאמן, אהוב רוחי ונפשי, מה אתה עושה כאן?'
השיב: 'רואה אתה את הנהר הזה? אלו דמעותיהם של היהודים שנשפכו במשך כל הדורות.
מדמעות אלו נעשה הנהר הזה, הזורם כאן בעולם העליון.
עומד אני על שפת הנהר הזה, ואיני יכול לזוז ממנו.' (זושא – הסיפור החסידי)

אני מדמיין לי את חייה של שרה, הספדו של אברהם ובכיו כשברקע מתנגן לי שירו של עידן רייכל 'מי נהר'

"מי נהר זורמים
הבט
אלו הם ימי חייך
הם מימי חייך
נשטפים בזרם
שמתחיל עם גשם ראשון
מי נהר זורמים"…

מנסה לזכור לעצמי את המתים חיים

ומתפלל בשקט : עֵץ חַיִּים הִיא לְמַחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג', ח"י)

היי שלום שרה אמנו

זיכרונך בתפילותינו קיים לנצח!