וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר־נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאׇזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל־יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה (בראשית מ"ד, י"ח)
וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשֽׁוֹ (בראשית מ"ד, ל')
פרשת 'ויגש' היא הפרשה האחת עשרה בספר בראשית, יוסף מתוודע אל אחיו, יעקב יורד מצרימה ונפגש עם בנו האבוד, המשפחה מתאחדת ומתיישבת בארץ גושן.
אוי כמה שאני אוהב את יהודה, בנו הרביעי של יעקב מאמנו לאה, שאמרה עליו בלידתו: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת־יְהֹוָ֔ה. יהודה בעיני הוא דמות מושלמת באי מושלמותו. עצמאי, אשר לא מקיים הלכה למעשה את מה שהמשנה מלמדת אותנו 'אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ,' (פרקי אבות ד' א').
יהודה הוא מנהיג מלידה ורק בזכות תכונתו זו הצליח להציל את אחיו יוסף ממוות וגורם לאחיו לשנות החלטתם.
אמנם הוא לא שלט ביצרו במעשה תמר – "צדקה ממני", אך למרות זאת, מכל האחים (והאחות) רק הוא נבחר להיות ראש השבט שממנו יצאה שושלת בית דוד (מבנו פרץ וכלתו תמר). ממנו קיבלנו כולנו את שמנו הקולקטיבי יהודים (אני מקווה שזה אומר שמשהו מיהודה מצוי בכל אחת ואחד מאיתנו).
הגמרא, במסכת סוטה ז', ב' עושה חסד עם יהודה: "יהודה הודה בחטאו עם תמר ולא בוש, מה היה סופו — נחל חיי העולם הבא. ראובן הודה בכך שבא על בלהה פילגש אביו ולא בוש, מה היה סופו — נחל חיי העולם הבא, לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא־עָבַר זָר בְּתוֹכָם׃ (איוב ט"ו , י"ט)
בפרשתנו, יהודה עושה את המהלך כמצופה ופועל בדַּעֲתָנוּת (אָסֶרְטִיבִיּוּת.). הוא עומד מול יוסף ומנהל את המשא ומתן.
ההגדרה של דַּעֲתָנוּת על פי האקדמיה ללשון היא עמידה של אדם על דעותיו ועל השקפותיו.
הרבה מילים בעברית יכולות להתאים לתיאור פעולת דעתנות, ויקם, וילך, ויעשה, ויפעל ויעמוד.
אבל המילה המתאימה ביותר היא ויגש. המילה וַיִּגַּשׁ חוזרת על עצמה כמה פעמים בתורה בהקשר של דעתנות, לקיחת אחריות, נקיטת פעולה וביצוע מעשה.
כך במקרה של אברהם בסדום וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע (בראשית י"ח, כ"ג)
כך במקרה של יעקב וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ וַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ (בראשית כ"ט, ח-י"א)
וכך גם במקרה של דויד וַיִּקַּ֨ח מַקְל֜וֹ בְּיָד֗וֹ וַיִּבְחַר־ל֣וֹ חֲמִשָּׁ֣ה חַלֻּקֵֽי־אֲבָנִ֣ים מִן־הַנַּ֡חַל וַיָּ֣שֶׂם אֹ֠תָם בִּכְלִ֨י הָרֹעִ֧ים אֲשֶׁר־ל֛וֹ וּבַיַּלְק֖וּט וְקַלְּע֣וֹ בְיָד֑וֹ וַיִּגַּ֖שׁ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּֽי (שמואל א' י"ז מ').
המילה ויגש הינה 'אות קריאה תורני' המסמן פעולה דעתנית אנושית בעולם. הלוואי וגם אנחנו – כל אחת ואחד – נוכל לקחת דוגמא ומופת מאלה הפועלים בצורה הזאת בעולם ונאמץ לנו את משפטי החשיבה המאפיינים את האדם הדעתן (מתוך ויקיפדיה). וגם נפעל בהתאם.
* אני יכול/ה
* אני לוקח/ת אחריות
* ככל שאני מתאמצ/ת יותר, אני מצליח/ה יותר.
* חיוכים אינם עולים לי תוספת תשלום.
* היה/היי כאן ועכשיו.
* הבעיה שלך היא הבעיה שלנו, ננסה לפתור אותה ביחד.
* כאשר משהו נכשל, ננסה בדרך אחרת
וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשֽׁוֹ (בראשית מ"ד, ל')
יהודה ממשיך בשיחתו עם יוסף ומתאר את מערכת היחסים בין אביו יעקב לבנו הקטן בנימין,
ואני ישר נזרק כל פעם מחדש לשירה הנפלא של המשוררת זלדה 'שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ'
שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים
וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת
עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים,
הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת,
וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר,
הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאֹמִי
והַטַּל
תְלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה.
אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת.
אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ
בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַשֶּׁקֶר
וְהַפַּחַד. וְהַקְּרָעִים. אֲנִי וְאַתָּה
וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם
חוֹף.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַחִידָה.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַמָּוֶת.
מי יתן ונצליח לזהות בתוכנו מתכונותיו של יהודה ולפעול פעולה דעתנית בעולמות.
וכולי תפילה שנזהה האחת אצל השני את חוט החסד הקושר את שלומנו …ביחד!