הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכׇּל־רָע
יְבָרֵךְ אֶת־הַנְּעָרִים
וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי
וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק
וְיִדגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ
(בראשית מ"ח, ט"ז)
וַיְבָרְכֵם בּיּ֣וֹם הַהוּא לֵאמוֹר
בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
יְשִֽׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה
וַיָּשֶׂם אֶת־אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה
(בראשית מ"ח, כ')
פרשת ויחי היא הפרשה האחרונה והחותמת את ספר בראשית ובה מסופר על מות יעקב וברכותיו לבניו ולבני יוסף קבורתו של יעקב ומות יוסף במצרים.
השבוע אני רוצה להאיר בפרשה ולשתף במחשבותי על כוחו של הדיבור וכוחן של הברכות, שהן הנושא המרכזי בפרשת 'ויחי'.
פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְבָרֶיךָ (ברכות כ"ב, א')
התרבות היהודית היא תרבות ורבלית מאד, המציאות נבראת בעזרת כוחו של הדיבור, כמו שכותב על זה רבי נחמן (שפגשנו בקבלת השבת האחרונה) בספרו ליקוטי מוהר"ן תורה ל"ד:
"כִּי לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, לָמָּה אָנוּ צְרִיכִין לִתְפִלָּה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהַדִּבּוּר הוּא כְּלֵי הַשֶּׁפַע, שֶׁבָּהֶם מְקַבְּלִין הַשֶּׁפַע. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים א'): "וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם", הַיְנוּ לְפִי הַדִּבּוּר כֵּן הַשֶּׁפַע. אִם הַדִּבּוּר הַיְנוּ הַכְּלֵי הַשֶּׁפַע הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ, אֲזַי יְכוֹלִין לְקַבֵּל בָּהֶם רֹב שֶׁפַע.."
הדיבור. הדיבור שלנו יוצר שפע בעולם. בעזרת הדיבור אנחנו בוראים מציאות (בעולמות כולם)
אלוהינו הוא ורבלי (ויהי…)
תורתנו היא ורבלית (תורה שבעל פה)
ועיקר התקשורת שלנו מאז ומתמיד היא ורבלית.
למילים, שאנחנו בוחרות לומר, יש כוח ועוצמה רבה וכך גם לברכות שאנחנו בוחרים לברך.
בפרשתנו מופיע המקור לברכת הבנים 'יְשִֽׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה' ובתקופתנו כמובן גם ברכת הבנות, 'יְשִׂימֵךְ אֱלֹהִים כְּשֵׁרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה' – ברכה מתוקה מדבש, הנאמרת בערב שבת. יש שמברכים את ילדיהם וילדותיהם בבית ביחד עם ברכת הכוהנים (במדבר ו, כ"ד – כ"ו).
אצלנו בקהילת קודש וחול אנחנו מתאספים כולנו בקבלת השבת, מזמינים את הבנות והבנים להתאסף מתחת לטלית ביחד ושרים להן את ברכת הכוהנים בגרסה לבנות ובגרסה לבנים.
"יבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם"
מרבי ומורי הרב שי זרחי מקהילת "ניגון הלב", שבעמק יזרעאל למדתי על התפילה שניסחה מרשה פאלק, משוררת יהודייה אמריקאית, ושאותה הם אומרים לילדות ולילדים בקהילה:
הַי אֲשֶׁר תִּהְיִי
וַהֲיִי בְּרוּכָה בַּאֲשֶׁר תִּהְיִי
הֱיֵה אֲשֶׁר תִּהְיֶה
וְהָיָה בָּרוּךְ בַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה
אני רוצה להזמין אותנו, את כולנו, להשתמש בכוח הדיבור שלנו (בצורה מושכלת)
במילותינו הבוראות מציאות בעולמות בחזקת, אֲדַבְּרָ֥ה וְיִֽרְוַֽח־לִ֑י אֶפְתַּ֖ח שְׂפָתַ֣י וְאֶֽעֱנֶֽה (איוב ל"ב כ')
כִּי הַדִּבּוּר פּוֹתֵחַ רְוָחִים בַּהֲוָיָה וּמְאַפְשֵׁר לָנוּ לְהֵעָנוֹת…
ולברך. לברכות שלנו כוח אמיתי לחולל פלאים במציאות (זה בטוח לא יכול להזיק!)
ברוכים תהיו. ברוכות תהיינה.
"May the force be with you." (מלחמת הכוכבים, שם, שם)