וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה
מֵאֵת כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ
תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (שמות כ"ה , א' – ב')
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות, כ"ה ,ח')

פרשת 'תרומה' היא הפרשה השביעית בספר שמות, משה מקבל הוראות מהאלוהות לבניית המשכן וכליו והנחיות לתרומת בני ישראל לבניית המשכן.

השבוע נצא למסע המתרחש כולו במרחבים הסמויים מן העין כמו שנאמר במסכת תענית ח' ב':
”וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן"

במרחב התרומה,
במרחב הקודש
במרחב הלב

כחלק ממסע ההתבגרות של עם ישראל במדבר והכשרתו לקראת הכניסה לארץ ישראל כיחידה אחת, אנו מלווים את בני ישראל בשבועות האחרונים (ועד סוף ספר דברים) בנדודיהם. אנחנו עדים לאט לאט לאופן, שבו מסורות מתגבשות, חוקים ומצוות ניתנים, מבנים משפטיים נבנים וסדרי חיים ופולחן מתעצבים.
לנגד עינינו מתפתחת לה, עקב בצד אגודל, שגרה של עם.

האלוהות המופשטת, האלוהים שהבטיח גאולה, שהוביל אותנו ביציאת מצרים – היציאה האולטימטיבית מעבדות לחירות – קיים את הבטחתו וכעת הוא מבקש לבנות לו 'בית בתחתונים' (בית בעולמנו).

על השאלה 'למה אלוהים בכלל צריך בית' עוד נדבר (רק התחלנו את המסע ועדיין אנחנו מהלכים בדרך).
אני חושב, שהרבה יותר הגיוני שנבין שאנחנו (בני האנוש) צריכים שלאלוהים שלנו יהיה בית לצידנו, לידנו… איתנו.
אלוהים רוצה מקדש, והנה לנו עוד מילה טעונה – 'מקדש'. ואני מבקש (בצניעות) לפרק ולפשט: אחד מהפירושים של 'קדושה' היא רוממות ונבדלות. האלוהות רוצה שיתייחסו אליה בדיוק כך – ברוממות ובנבדלות. ולשם כך נחוץ מקום פיזי שהוא מרומם ונבדל.
בתמורה, מבטיח לנו אלוהים הבטחה מהפכנית, שקשה להבינה גם כיום. הוא מבטיח שישכון בתוכנו, בתוכנו ממש.
במחשבות שלנו, בפחדים שלנו, בתקוות שלנו באתגרים שלנו, בתסכולים שלנו, בשמחות שלנו, בעצב שלנו ובשבר שלנו. ישכון בתוכנו.

איזה אחלה אלוהים זה? לא רק בית וקדושה. הוא מלמד אותנו עוד דבר חשוב לחיים:
הבית הזה, ביתו של אלוהים, שאנחנו מתבקשים לבנות, יהיה בית שלא שייך לאף אחד מאיתנו אבל במקביל יהיה שייך לכולנו ביחד.
ובכדי לבנות אותו אנחנו צריכים לאסוף תרומות, כל אחת כמה שהיא יכולה, כל אחד כמה שהוא יכול, כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּו, כולנו כאחד.

אחד מהזמרים האהובים עלי בונו או בשמו הלועזי Paul David Hewson שהוא נוצרי אדוק ומנהיג להקת U2 כתב בשירו ONE 'אחד'.

We're one but we're not the same
We get to carry each other, carry each other
One!

אנחנו אחד אבל אנחנו לא אותו דבר. אנחנו זוכים לשאת אחד את השני, לשאת אחד את השני, אחד!
אנחנו צריכים לשאת האחד את השני ואחת הדרכים היא התרומה, היכולת לפתוח את הכיס ולתרום.

גם בקהילה שלנו 'קודש וחול', אנחנו נמצאים לקראת בניית בית משותף לכולנו, בית שלא שייך לאף אחד מאיתנו בנפרד אבל יהיה לגמרי שייך לכולנו כאחד.
גם המסע הזה, אל בית הקהילה, יהיה ממושך ורב תחנות, ואנחנו רק בראשיתו – אבל אנחנו צועדים/ות בו יחד.

ולבסוף הלב, הו הלב! האיבר החיוני הן לקיום הפיזי (חיים) והן לקיום הרוחני שלנו (גם חיים). האיבר בגוף, המשמש כאמת מידה להתנהגות, מצפן לפעילות ומכוון את העשייה שלנו בעולם.

המשנה בפרקי אבות פרק ב' משנה ט' שואלת "צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם?"
וחכמים עונים מגוון רחב של תשובות

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.
ורק רבי אליעזר מצליח לתת תשובה, שבה נכללות כל התשובות כולן.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב.
אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.

שנזכה כולנו להמשיך ללמוד את הלב שלנו,
שנזכה להקשיב ללב שלנו,
שנזכה לפעול בדרך הלב שלנו
שנזכור תמיד את איכויותיו ומעלותיו של ליבנו.

"עשרה דברים נאמרו בלב:
הלב רואה,
הלב שומע,
הלב יודע,
הלב מדבר,
הלב הולך,
הלב נופל,
הלב צועק,
הלב עומד,
הלב שמח,
הלב מתנחם "

(מתוך אוצר המדרשים, חופת אליהו, חופת אליהו רבה)

שבת שלום!