וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהֹוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כ"ז כ'-כ"א)
וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל
שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל־הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם
מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם
(שמות כ"ח ט'-י"א')
פרשת תצוה היא הפרשה השמינית בספר שמות והיא ממשיכה את הפרשה הקודמת (תרומה) ועוסקת בהמשך ההוראות להקמת המשכן. אנחנו, כולנו עדים להתהוות של העם הצעיר שעבר טלטלה ענקית עם יציאת מצרים, יציאה שתלווה את סיפורנו המשותף לאורך כל ההיסטוריה האנושית ומלווה אותי עדיין יום יום בתודעה המובילה אותי לידי מעשה.
האלוהים, ההורה הגדול, מסייע לנו לבנות שגרות, ללמוד איך מתנהג עם, איך נבנית תרבות ואיך אנחנו כפרטים צומחים מבחינה רוחנית לצד שרשרת של ציוויים מאוד מאוד קונקרטיים במציאות.
שניים מהם מופיעים בפרשה שלנו:
א. מצוות נר התמיד באוהל מועד
ב. מצוות חושן המשפט של הכהן הגדול
אנחנו מצווים על נר התמיד. חשוב לשים לב טוב לשני החלקים של הציווי. האחד שיהיה נר, שתהיה נקודה תמידית של אור, במקביל לתקווה ולביטחון שהאלוהות אמורה להשרות עלינו כקולקטיב וכפרטים נוכל גם לראות. לראות את נר התמיד.
החושך מאיים. המצב הקיומי של האדם בעולם יכול לגרום לחלק מהאנשים חרדות ופחדים, וההצעה האלוהית היא שיהיה נר דולק, נקודה של אור נצחית נוכחת במציאות שלנו…תמיד.
מהו תמיד? המילה 'תמיד' חוזרת על עצמה כמה פעמים בהוראות לבניית המשכן.
נר התמיד, לחם התמיד, אש התמיד קורבנות התמיד, מנחת התמיד, קטורת התמיד, תמיד.
אנחנו חיים בעולם מלא שגרות, דברים החוזרים על עצמם, כי החזרתיות יוצרת בדרך כלל יציבות. החזרתיות מייצרת שקט ותחושה מוכרת. החזרתיות מפתחת המשכיות להיותנו בעולם. השגרה היא עוגן איתן לחיים לצד סערות המציאות וה- "תמיד" מאפשר אחיזה בהוויה, אור קבוע, מלטף, מרגיע ומשרה ביטחון.
מאז ומתמיד לא הייתי איש פוליטי. יש לי דעה פוליטית ומפלגה שרוב חיי הבוגרים הצבעתי עבורה (מפלגת העבודה), אבל גם מאז ומתמיד הייתי איש של חיבורים ולא של הפרדות והבדלות, של בניית שותפויות ושזירה של אנשים, סיפורים ומעשים ביחד.
מאז הבחירות האחרונות אני מרגיש שיש לנו, כחברה ישראלית, תקווה חדשה. יש הזדמנות לייצר יותר חיבורים פוליטיים חדשים, יש אפשרות לראות אחרת את המערכת הפוליטית ואת תפקידה במתן מענה לקולות הרבים, השונים והמגוונים, המרכיבים את החברה שלנו.
כאשר אני קורא את הפרשה השבוע ובה אני קורא על 'חושן המשפט' של הכהן הגדול, אני חושב על אבותינו ואמותינו הקדומים שבתקופתם, תקופת התהוות העם, חוו מציאות שבו הדמות הכוהנית הבכירה, היווהת סמל של אחדות (ולא אחידות). הכהן הגדול נשא על חזהו תכשיט המורכב משנים-עשר שמות שבטי ישראל , שתים עשרה אבנים מיוחדות המסמלות את צבעו, כוחו והאנרגיות הטמונות בכל אחד מהשבטים. ההצטרפות של האבנים השונות זו מזו – המארג של שבטים שונים זה מזה, הם שהופכים אותנו למי שאנחנו. עם אחד, עם ישראל.
ויותר מכל, כפי שכתוב בפרק כ"ח פסוק כ"ט:
"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ
בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּ֑דֶשׁ
לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְהֹוָה תָּמִיד"
הכהן הגדול נושא את השמות של כולנו על ליבו.
כולנו ללא הפרדה של זרמים, זהויות פוליטית, הבדלי מין, מגדר ,צבע…
במעמד הקדוש,
שבו הוא עומד לפני האלוהות
להזכיר לו שאנחנו כולנו, אחד!
שבת שלום!