מגילת אסתר נכתבה בגולה ונועדה לשמש כספר הדרכה עבור היהודים בגולה בעקבות חורבן בית המקדש והגליית ממלכת יהודה. בהיעדר מלוכה, כהונה, בית המקדש, ויציבות זהות חברתית ודתית, נוצר משבר קיום בקרב יהודי הגולה. כיצד ניתן לחיות כיהודים, כאשר כל המוסדות המאפיינים והמוציאים לפועל את זהותנו היהודית נחרבו? בכך מגילת אסתר מצטרפת לז'אנר "ספרות הגולה" במקרא, שכוללת בתוכה גם את ספר דניאל ומחזור סיפורי יוסף, שגם ניסו לתת מענה למשבר קיומי זה.
אך בעוד שדניאל ויוסף – הגיבורים היהודיים בגולה – מעוצבים כדמויות מופת וללא רבב, הדמויות היהודיות במגילת אסתר פועלות בשלל דרכים מפוקפקות ולא מוסריות להוציא לפועל את התוכנית האלוהית (אסתר, ד 14). לדוגמא, המשתה המתואר בתחילת המגילה ככל הנראה הכיל גם את יהודי האמפריה ובכך מסתמנת מגמת התבוללות בקרב החברה היהודית בגולה (אסתר א 5). מרדכי, בניגוד למה שנהוג לחשוב עליו, אינו דודה של אסתר, אלא בן דודה (אסתר ב 7), ולפי החוק המקראי היה רשאי להינשא לה (וי' יח 20, דב' כז 20-23, במ' לו 11). מדוע, אם כך, לא נישא לה? שתיקת הטקסט בהקשר הזה רועמת, במיוחד לנוכח העובדה שיכל להציל את אסתר מלהילקח לבית הנשים של המלך אחשורוש אילו היה עושה זאת וממלא את חובתו. בבית הנשים, אסתר המתינה לתורה ללילה עם המלך, תוך כדי שסריסי המלך משמנים את גופה ומלמדים אותה מה צריך לעשות כדי לזכות באהדתו של המלך אשר כל לילה נערה אחרת פוקדת את מיטתו (אסתר ד 11-15).
יתרה מזאת. העיצוב הספרותי של המגילה, בה כל ארוע קורה פעמיים (המשתה של המן ואסתר עם המלך אחשורוש מתקיים פעמיים (ד 4-8, ז 1), הבתולות נלקחות לחצר המלך פעמיים (ב 19), אחשורוש עורך שתי משתאות (א 3,5), ועוד) יוצר כפילויות של זהויות שלא נמצאות באף ספר מקראי אחר. למשל, מרדכי (וכהשלכה- היהודים), אשר מסרב לצו המלך להשתחוות להמן, מזוהה עם ושתי (וכהשלכה – הנשים) שסירבה לצו המלך לצאת אליו למשתה. בשני המקרים התוצאה הייתה חקיקת חוק בממלכה האוסר על כל הנשים לסרב לבעליהן, או על כל היהודים להיכנע לאבדון. כפי שאראה בהמשך, זיהוי יהודים עם נשיות הינו מכוון וטומן בתוכו משמעויות חיוביות.
בעוד שהטקסט המקראי אינו שופט את דמויות המגילה על התנהגותן, ניכר כי הפרשנות המסורתית התקשתה להשלים עם עיצוב הדמויות באופן שמעורר כל כך הרבה שאלות ורמיזות לחוסר כשירותן. ניתן להבחין בקשיים אלה בבחינת פרשנותם למגילה ולראות כיצד הם מבקשים לעצב את הדמויות מחדש באופן חיובי יותר. לדוגמא, צו המלך להרוג את כל היהודים מתפרש על ידם כעונש על השתתפות היהודים במשתה – קרי, התבוללותם – בראשית המגילה. במדרשי חז"ל מציינים שאחשוורוש כלל לא נגע באסתר בלילה שבילה עמה, כי ברגע האחרון מלאך אלוהים עצר ממנו לעשות זאת. מרדכי נתפס כגיבור המגילה הנלחם על הדת היהדות בצורה מעוררת הערצה בסירובו להשתחוות להמן, אשר מזרע עמלק. בהקשר הזה יש לציין, שהספרות המקראית מכילה בתוכה שלל דמויות מקראיות אשר משתחוות זו לזו (יעקב משתחווה בפני עשו בברא' לג 3, ובניו השתחוו בפני יוסף בברא' מג 28. דוגמאות נוספות ניתן למצוא גם אצל משה שהשתחווה לפני חותנו בשמות יח 7, וגם מפיבושת, יואב, אבשלום, אחימעץ, ארונה, נתן הנביא ועוד שהשתחוו לפני דוד ב). אם כך, מחוות ההשתחוות כלפי בן אדם אחר אינה מתוארת במקרא כמנהג פסול ואין לה כל משמעות דתית. סירובו של מרדכי להתשחוות להמן אמנם קשורה במוצאו היהודי (אסתר ג 4) אך ככל הנראה לא היה מדובר בצו איסור דתי. ובמלחמת כבוד כזו מול המן, חתם מרדכי את גורל היהודים לאבדון עד אשר הם ניצלו על ידי אסתר (אישה) שלשם כך פעלה, כאמור, בדרכים מפוקפקות.
שאלות אלה על הפרשנות המסורתית למגילת אסתר הביאו אותי לחפש פרשנות אחרת אשר תיטיב להכיל את הפגמים המוסריים של הדמויות במגילה (כזכור, הטקסט המקראי אינו שופט אותן לגנאי) באופן שעדיין נשאר נאמן לז'אנר ספרות הגולה שנועד לתת מענה למשבר הקיום של יהודי הגולה.
בתיזה שלי על מגילת אסתר הראיתי איך מבחינת העיצוב הספרותי של המגילה, היהודים בגולה תפסו את עצם כישות לימינאלית. לימינליות הינו מושג ממדעי האנטרופולוגיה ומתפרש כמצב של קיום תרבותי וחברתי בשולי החברה, שם ההגדרות הזהותיות והמגדריות מטושטשות. מצב כזה נתפס על ידי מי שממוקם במרכז החברה כמצב מסוכן אשר מזוהה עם יסודות של כאוס, איום, מוות, וחריגות. אך למעשה, המצב הלימינלי מגלם בתוכו כוח חתרני אדיר, בעצם היותו מזוהה עם יסודות אלה.
וכך, כל מבנה חברתי במגילה מסודר מחדש בצורה הפוכה לסדר החברתי הקיים או מפורק לחלוטין, על ידי הדמויות היהודיות, אשר לאורך המגילה מתקדמות משולי החברה אט אט למרכזה, עד שמרדכי מחליף את המן כשרו הבכיר של המלך אחשורוש ובכך מגלם עוד כפילות ספרותית המזהה אותו עם המן, שגם הוא במוצאו בן מיעוט בממלכה (אסתר ג 1).
במגילת אסתר, הזהות היהודית הלימינלית בגולה היא כזו אשר מצליחה להכיל בתוכה את כל האלמנטים החריגים בחברה ומזוהה בו זמנית עם יקר וכבוד אך גם, בו בזמן, עם שוליות ונשיות, מצבים אשר במושגי כבוד ובושה בעולם העתיק היו רגילים לקשור עם בושה. ברם, זיהוי מרדכי (וכהשלכה – היהודים) עם ושתי (וכהשלכה – עם נשים) מתפרש כאסוציאציה חיובית, הנובעת מהמודעות במגילה לאמביוולנטיות ולחוסר היציבות המהותית הטבועה בפוליטיקה המבוססת על זהויות מגדריות, אתניות וחברתיות. האתוס התרבותי גלותי שנוצר בעקבות זאת ואשר בא לידי ביטוי בייסוד חג פורים, הינו אתוס של חריגות חברתית ופירוק מבנים קיימים, ומכאן – גם של נשיות ושל מיקום מחדש של חריגי החברה- הנהוגים להיות מזוהים עם בושה- במרכזה.
מגילת אסתר מלמדת שחווית הגלות טומנת בחובה גם הזדמנויות לפירוק מבנים קיימים וליצירת סדרים חדשים אשר מכילים את כל החריגויות החברתיות שבממלכת יהודה נעלמו מהעין הציבורית. במילים אחרות, שהייה במצב הלימינלי מאפשרת לחתור תחת המערכת הפטריארכלית וליצור סדר חלופי, גם אם באופן זמני.
אנתרפולוגים מוערכים ופורצי דרך כמו מארי דאגלס, טוענים שדת אשר בוחרת לאמץ את האלמנטים החריגים הללו ולהוציאם ממקומם השולי בחברה אל המרכז, גם אם באופן זמני, הינה דת שלמה ומלאה יותר. זאת משום שהיא מסוגלת להכיל במסגרתה גם גורמים אשר נתפסים על ידה כמאיימים ומסוכנים, באופן שמלמד על עצם חשיבותם והכרחיותם לשלמותה ולקיומה של החברה. כך, הגמישות המאפיינת את הזהות היהודית בגולה במגילת אסתר והיכולת של אסתר ומרדכי לחתור תחת ההתרחשויות באופן שמפרק את ההבניות החברתיות הקיימות משמרת ומקיימת את החברה בגולה. ריטואליזציה של "נהפוך הוא" והסתרה אל מול חשיפה הניכרת במגילה ובחג פורים משמרת לדורות את האישיות הלימינלית ותפקידה, ומחזקת את האתוס הנ"ל המציב את הזהות היהודית ההיבדרידת, האמורפית, והמשתנה של היהודים בגולה כזהות מלאה ושלמה.