וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל // הרב ערנ שפיר

דברים לפרשת במדבר

וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל־מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל־דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם (במדבר א', נ"ב)

פרשת במדבר הינה הפרשה הראשונה בספר במדבר, ועוסקת במפקד לבני ישראל (רק זכרים בני עשרים שנה ומעלה).
ההתפקדות היא בחלוקה לשבטים, ומספרם… 603,550 איש יוצאי צבא מלבד הלוויים. הלוויים התפקדו בנפרד בחלוקה למשפחות – בני גרשון, בני קהת ובני מררי – ובסך הכל נמנו 22,000 לווים. סודרו סדרי ההליכה במדבר וסדרי המחנה בזמן חניה והשבטים נחלקו לארבעה דגלים – ארבעה כיווּנים, שהקיפו את המשכן מכל צדדיו.

עוד שבוע עובר ואנחנו ממשיכים לצעוד בשבילי המדבר הקסום נוכחים נפקדים, מנסים לחוות ביחד את מסעות בני ישראל, עדיין כחלק 'מהטיול השנתי הלאומי' שלנו בין מצרים להר סיני, בין פסח לחג השבועות, בין עבר לעתיד, בין במציאות לדמיון, בין בנגלה או בנסתר, בגשמי או ברוחני, עם הפנים למדבר!

המדבר…מדבר חיינו. חומש שלם ששמו 'מדבר'.

בשנת 1990, בימים שהעולם היה אחר, אני הייתי עדיין תיכוניסט והכל הרגיש יותר פשוט, אהבתי מאוד את להקת אתניקס ובמיוחד את השיר שלהם 'ציפור מדבר'.

"את קרובה אל קו הגבול
שבויה, קסמו של המדבר
את עמוד האש לפני המחנה – בראשית את
מסיתה אל קו המים והאש לא תבער
את הלהבה והלהב

כמו ציפור את חופשיה
רוצה לגעת בשמיים
כמו ציפור את חופשיה
מסיתה אל קו המים
ציפור מדבר"

וכך אני עד היום, שבוי בקסמו של המדבר, מהחופש האינסופי והפוטנציאל הגלום בו.
ההגדרה המילונית של המילה מדבר היא: 'ארץ יבֵשָה ודַלת צמחייה'. אבל עבורי, מדבר הוא מקום של סיפורים, של התגלות וקדושה, של תנועה חופשית ואינסופית ושל חלומות.

כיום אני יוצא למסעות בעיקר בַּמִּדְבָּר הַקָּרוֹב
תוך כדי ישיבה בבית קפה שכונתי
במפגש פנים אל פנים
בהליכה ברחובה של עיר
במיטתי תוך כדי קריאה…ובמחשבותיי.

בפרשה השבוע אנחנו קוראים לא על התנועה של בני ישראל אלא על אופן העצירה דווקא.
אנחנו לומדים על החנייה של בני ישראל במדבר, על פי החלוקה לשבטים, בכל אחת מהפאות של המשכן.

והיה בזה חן (חנו) ואולי ניתן ללמוד מזה משהו עלינו, על 'יחד שבטי ישראל' גם כיום.
האם אנחנו חונים בחן? האם יש סדר והגיון לחלוקות ולמחלוקות הרבות ביננו?
האם אנחנו באמת מצליחים לעצור ולחנות מסביב לסוגיות המרכזיות של חיינו המשותפים?

אני רוצה להתפלל עם הפסוק מברכת הכוהנים יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ…שנזכה לחן רב, כולם, ביחד!