דרשה לפרשת האזינו/גיא גרינשלג – בר מצווה

כדי לחבר אתכם לכתוב, אספר לכם קצת על הרקע של הפרשה והיכן בעצם היא ממוקמת מבחינת אירועי התורה. אחרי שמשה מוציא את בני ישראל ממצרים, ולאחר שהם נודדים במדבר 40 שנה, הם מתקרבים לרגע המיוחל, הגעה לארץ המובטחת, לארץ כנען.

משה שהוביל אותם והנהיג אותם לא יזכה לראות את הארץ המובטחת. הוא יגיע קרוב קרוב, יעלה על הר נבו, ויצפה על הארץ אליה לא יכנס.

פרשת האזינו היא בעצם כולה שירה. פרשת הפרידה של משה, רגע לפני הסוף. משה בעצם נואם בפני שבטי ישראל את נאום הפרידה שלו, שלאחריו יעלה על הר נבו, יצפה בארץ המובטחת אליה יכנסו שבטי ישראל, וידע שהוא לא יזכה לראותה.

משה פונה בנאום שלו ליקום כולו: לשמים ולארץ, ודבריו נאמרים בשם אלוהים. הוא מתאר את החסדים של האל, ומנגד את התגובה כפוית הטובה של העם. הוא מתאר את העונשים שיפקדו את העם ולבסוף את העובדה שהאל יסלח לעמו ויושיע אותם.

אני רוצה להתמקד בפסוק מ"ט המסיים את הפרשה:

עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה…כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים ל"ב, מ"ט).

בעיקר אני רוצה להתמקד על המילה "מנגד". משה עולה על הר נבו, מגיע קרוב לארץ המובטחת, סוקר אותה, אך בעצם עומד מנגד, כי הוא יודע שהוא לא יוכל היכנס אליה.

אני בעצם שואל מהו אותו "מנגד"? איך הוא קשור לחיים שלנו?

הרבה פעמים בחיים אנחנו עובדים קשה, ומתאמצים למען משהו או מישהו, ולבסוף אנחנו לא קוטפים את הפרות, אנחנו לא זוכים להנות מהדבר, אנחנו לא מקבלים תמורה לעבודה שלנו. אנחנו עומדים מנגד. לפעמים אנחנו צריכים בחיים לקבל את העובדה שיכול להיות גבול ליכולות שלנו, לחוזקות שלנו . לא משנה כמה נתאמץ וננסה לפרוץ את הגבולות של עצמנו, אנחנו צריכים להבין שיש גבול, שאולי לא נשיג את מה שכל כך רצינו. גם במקרים האלה אנחנו נעמוד מנגד ונקבל את זה בהבנה.

תחשבו האם בחיים שלכם עשיתם משהו בידיעה שלא תרוויחו מזה כלום, ובכל זאת עשיתם את זה. זאת שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו. מה בכל זאת גורם לנו לעשות את הדברים האלה מבלי שיוצא לנו משהו מזה. עם השאלה הזאת אני אשאיר אתכם…תחשבו על זה.