"ואם כולם יקפצו מהגג, גם את תקפצי מהגג?!"

זה היה המשפט השגור בפי המחנכת שלי בכיתה ז' על מנת להוכיח אותי לאחר השתתפותי במעשה קבוצתי מטופש, זה או אחר, של משובת נעורים.

המשפט הזה הדהד בקרבי שנים; סברתי שהוא ממחיש עד כמה פערי הדורות יצרו פער תפיסתי בלתי ניתן לגישור; היא פשוט לא הבינה מה ניסיתי להשיג בתור נערה בת 12. למעשה, חשבתי שזהו משפט אווילי להחריד.

ודוק: אין לתאר את החדווה שבחברותא. כל פעולה, ללא קשר לטיבה המוסרי ולהשלכותיה, מקבלת טעם מתוק ונעים כאשר היא מתבצעת בקבוצה, מתוך אחווה ושיתוף פעולה. תחושת הסיפוק שבעשייה מהווה דבק בין א/נשים, ולו לרגע חולף, ממלאת את הצורך שלנו לחוש שייכים, יצרנים, משמעותיים.  יעידו על כך שחקני/ות נבחרת, קבוצת א/נשים שמחליפה נקר בגלגל או קבוצת פעילים/ות חברתיים ששינו את החוק. למעשה, אין מן הנמנע שאותה חדוות עשייה משותפת גם לכנופיות של פורעי חוק, קבוצת מכורים/ות שצורכים סמים, או כל קבוצת א/נשים אחרת שעוסקת בפעולה המקרבת, לכאורה, ביניהם- וזורעת הרס וחורבן מסביב.  

זוהי בדיוק הדינמיקה שהנביא ישעיה מתאר בחריפות:

"אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק. וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף, מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם, אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא- וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט". [ישעיהו מא  6-7]

ההקשר: הכנת פסלוני אלילים לשימוש בעבודה זרה. הפירגון ההדדי, העידוד, קריאות הדחיפה- הן הרקע לפסוק שמתאר את קבוצת האנשים הזאת, שמעודדת זה את זה לסטות מהדרך. הם מתפעלים ביחד מכוחו של הפטיש, מחוזקו של הדבק [האמנם? מדוע אם כך היה צורך לחזקו במסמרים?]. קבוצה פעלתנית ומאוחדת זו מדיחה איש את רעהו לעבודה שיש בה תקוות שווא, פירוק האמונה, והיטמעות בחברה הכללית. המלחמה בעבודת האלילים הייתה מלחמת חורמה בתקופת המקרא, ובמידה מסויימת- ראוי שתעסיק אותנו גם כעת.

האמנם עבודת האלילים חלפה מן הארץ? עגלי הזהב, אלילי הנעורים, דמויות מפוקפקות לחיקוי שאנו נוהים אחריהם…אמונות מקובעות, נאמנויות עיוורות, מרדף אחר כבוד ושררה, צבירת חפצים עד להתפקע- האין הם בחזקת עבודת אלילים מזיקה המנתקת את היחסים הראויים בין אדם לעולמו? לזולתו? אמונה מטריאליסטית, פונקציונאלית כזו היא מתכון ליחסי מרות; יש בה ניצול, אין בה התמסרות, ולעד יתקיימו בה יחסים מקולקלים. עבודת אלילים היא פלסטר דק על פצעי הקיום האנושי השברירי והרעוע.

עבודת אלילים לעולם אינה סופה להתקיים ללא הפרגון והחיזוק החברתי. יתרה מזו, היא תוצר שלהם. מבנים חברתיים מלאכותיים שחוטאים לעומק הנפש האנושית יאמינו שלכסף באמת יש כח, למשקל יש משמעות, לאבנים יש אהבה, שבאמת ניתן למדוד הצלחה או אושר.

אל תפרגנו לעבודת אלילים, אומר לנו הנביא. ללא ההשתתפות של כל אחת ואחד מאיתנו במחול השדים- אין לה ולא תהיה לה תקומה.