וְיִשְׂרָאֵל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף מִכׇּל־בָּנָיו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים (בראשית ל"ז, ג')
פרשת 'וישב' היא הפרשה התשיעית בספר בראשית, יוסף הוא הדמות המרכזית בפרשה, עלילות יוסף ואֶחיו. כתונת הפסים, חלומות יוסף, מכירת יוסף, יהודה ותמר, יוסף מוּרד מצרימה. יוסף בבית פוטיפר, יוסף ואשת פוטיפר. יוסף נשלח לכלא. חלומות שר האופים ושר המשקים.
השבוע יש לי וואחד אתגר. איך אוכל, כהורה לשלוש נסיכות לפרש את ההתייחסות הלא שוויונית (לכאורה) של יעקב כלפי בן הזקונים שלו, האהוב שלו מכל בניו…יוסף?
ובכן, כאשר אני עוסק בפרשת "וישב", מלבד האפשרות שלי לדרוש את הטקסט, לספר את הסיפור מנקודת מבט אחרת, אני חושף (בפניכםן וגם בפני) את ארגז הכלים שלי וגם את התפיסות, שעומדות לרשותי בעבודתי הפרשנית:
המשנה בפרקי אבות פרק ו' משנה ב', נותנת חירות עולמים לעוסקות ועוסקים בתורה.
"והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות", אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה"
היהדות, היא תרבות פרשנית, הכול נתון לפרשנות (הכול, אבל הכול!)
זאת הדרך שהתוו לנו חז"ל
זאת המתודה לחבר את הכוחות היצירתיים לעשייה
זאת השיטה, שבה תרבות מתפתחת, מתעדכנת ומצליחה להיות רלוונטית ושוזרת עבר והווה לעתיד.
היהדות היא תרבות של חירות. היא שוויונית לכולם אפילו לשכבות המוחלשות, שבעבורן התורה היוותה בעבר כלי מרכזי למוביליות חברתית 'הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה'
(תלמוד בבלי, מסכת נדרים, פא, א')
ומוסיפה המשנה (אבות ה', כ"ב) בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולה בה…
אז, אולי הדרך ליישב סתירה זועקת, כלפי אב, הנוהג בחוסר שוויוניות לבניו, היא באמת לנסות לדרוש את הפסוק שלא בדרך המקובלת (מימין לשמאל?)
ומה אם יעקב, האב המבוגר, תפר בגד מיוחד לבנו הקטן והיקר, בן הזקונים מכל בניו, שנשאר אתו באוהל, פשוט כי כל אחיו הבוגרים כבר סיימו צבא מזמן, נישאו עברו לאוהלים משלהם?
ואז – מה רע לציין שיעקב אהב את יוסף. (נקודה).
לפני הרבה שנים, הרבה לפני שבעצמי זכיתי להפוך לאבא, פגשתי ידידה שהייתה ילדה שמינית במשפחתה, לאחר שיחה ארוכה שאלתי אותה, איך ההורים חילקו את אהבתם לכל אחיה ואחיותיה?
למרות המרחק והשנים (והעובדה שאינני זוכר את שמה) אני זוכר משפט שאמרה לי ושנחרט לי בתודעה עמוק עמוק ואני משתדל ליישם אותו כהורה.
"ההורים שלי לא חילקו את אהבתם", היא אמרה, "אלא נתנו לכל אחד את האהבה לה הוא היה זקוק."
ואני חושב עכשיו – אולי, רק אולי, זה בדיוק שיקול הדעת שיעקב הפעיל?
מאז התחלתי במסעותי בתורה, למדתי לקחת על עצמי את החירות בדְּרִישַׁת הַתּוֹרָה
גְּדוֹלָה דְּרִישַׁת הַתּוֹרָה מֵעֲלִיָּה לַתּוֹרָה,
שֶׁעֲלִיָּה לַתּוֹרָה נַּעֲשֵׂית בְּשֶׁבַע עֲלִיּוֹת בִּלְבַד.
וְדְּרִישַׁת הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית בִּשְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מעֲלוֹת וְאֵלּוּ הֵנ:
בִּקְרִיאָה,
בְּלִמּוּד,
בְּמַחֲשָׁבָה,
בְּשֶׁקֶט,
בְּשִׁיחָה,
בַּהִתְלַבְּטוּת,
בַּזִּכָּרוֹן,
בַּהֲבָנָה,
בְּאַהֲבָה
בַּפַּרְשָׁנוּת,
בַּיְּצִירָה,
בַּהַחְלָטָה,
וּבְמַעֲשֶׂה.
כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ (דברים כ"ד י"ט)
חנוכה שמח!