וַיֵּרֶד יְהֹוָה עַל־הַר סִינַי אֶל־רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְהֹוָה לְמֹשֶׁה אֶל־רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה (שמות י"ט, כ')
וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל־הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר־שָׁם הָאֱלֹהִים (שמות כ' , י"ח)
פרשת יתרו, הינה הפרשה החמישית בספר שמות. היא אחת מחמש פרשות בלבד בתורה, הנקראות על שם אדם ואחת משתי פרשות בלבד הנקראות על שם אדם שאינו יהודי. יתרו חותן משה מגיע למדבר ונותן ייעוץ ארגוני למשה ומסייע לו לבנות מערכת שתסייע לו לשפוט את העם וכמובן מעמד הר סיני.
בצבא לימדוני מפקדי ואף אני העברתי את הלימוד לפקודי על אודות אחד הכללים הכי חשובים בחיים:
'אם אתה לא יודע איפה אתה, תחזור למקום האחרון בו הייתה מאופס'
וברוב הפעמים 'במסעותי' בשבילי חיי מצאתי את העצה הזאת מועילה.
כמו בחיים הפרטיים שלנו, כך גם בסיפורנו הקולקטיבי המשותף, הכלל הזה יכול לעזור לנו להתמצא במרחב.
אבל, כבר הרבה שנים אני מרגיש שאנחנו כחברה קצת איבדנו את הדרך המשותפת, טועים בניווט, מתברברים בשטח, מסתובבים במעגלים ולא ממש יודעים להגיד איפה אנחנו ולאן אנחנו רוצים להתקדם.
אני רוצה להציע לנו הן כיחידים והן כקולקטיב
לחזור לנקודה ברורה בהוויה,
מעין 'נקודה ארכימדית' בזכרון היהודי המשותף,
מקום, שבו כולנו היינו,
מקום, שממנו כולנו יצאנו למסענו המשותף.
למצוא כל אחד בנפרד וכולנו ביחד את 'האומץ' לחזור 'להר סיני'…שלנו.
הַר סִינַי
הַר סִינַי אֵינוֹ מָקוֹם
הוּא מַצַּב
הוּא תּוֹדָעָה
הוּא מָקוֹמ שֶׁל שִׁיחָה, מִפְגָּשׁ וְדִבּוּר
הוּא נִּשְׁקָף בִּבְהִירוּת מִוָּאדִיּוֹת חַיֵּינוּ
הוּא מָקוֹם מִמֶּנּוּ הָרוּחַ יוֹצֵאת לְמַסְּעוֹתֶיהָ
הוּא מָקוֹם שֶׁהַנְּשָׁמָה חוֹזֶרֶת לְהִתְמַלֵּא
הוּא חֲקַל אוֹתִיּוֹת אֵינְסוֹפִי
הוּא הַמָּקוֹם בּוֹ מַתְחִיל סִפּוּרֵנוּ הַמְּשֻׁתָּף
'וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָים
וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת
חֻקִּים וּמִצוֺת טוֹבִים' (נחמיה ט' ג')
עשרת הדברות שניתנו לכולנו, לא היו רק אירוע בהיסטוריה הפרטית שלנו כאומה.
הן גם אירוע אוניברסלי, ששינה לגמרי את פני ההיסטוריה ואירוע פרטי עבור כל אחת ואחד מאיתנו.
עשרת הדברות משפיעות על חיינו כאן ועכשיו והן חייבות לשמש לנו נקודת ייחוס אינסופית.
הדברות, אשר ניתנו בגוף שני יחיד, ניתנו לנו, לנו ממש!
הרב דוד הרטמן במאמרו החשוב "אושוויץ או סיני' מזמין את הדור שלנו לבנות חברה לאור אירועי סיני:
"נתאבל לעד בזכרנו את אושוויץ, אך נבנה חברה חדשה בריאה בזוכרנו את סיני".
משֶׁה נִגַּשׁ אֶל־הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר־שָׁם הָאֱלֹהִים, משה מראה לנו דוגמא אישית של התמודדות עם המציאות: לרוב המציאות שלנו אפופה בערפל.ערפל שיכול לשתק אותנו, לעצור אותנו מלפעול ולמנוע מאיתנו להתקדם.
הזמר שולי רנד בשירו 'ערפל' (שאותו גם כתב) שר על המציאות בחיים של כניסה מודעת לתוך הערפל.
'יהיה אשר יהיה
לעצמי ממלמל
זה הזמן לפסוע
אל תוך הערפל
כי שמה כי שמה
כי שמה האלוקים'
לסיום, אני רוצה להזמין אותנו, את כולנו למצוא את כוחות הנפש ולהעיז לצעוד לתוך הערפל,
כי שם, שם נמצא האלוהים (כל אחת ואחד ואלוהיו/אלוהיה).
שבת שלום!