וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו / הרב ערנ שפיר

דברים לפרשת קורח

וַיִּֽקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם 

רַב לָכֶם כִּי כׇל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים 

וּבְתוֹכָם יְהֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יְהֹוָֽה….וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו  (במדבר ט"ז ג-ד)

פרשת קֹרח הינה הפרשה החמישית בספר במדבר ועוסקת במקרה קורח ועדתו, אשר ביקשו לערער על מנהיגותו של משה, החלק השני של הפרשה עוסק במתנות הכהונה.

'תרבות המחלוקת' הוא כמעט סימן ההיכר המובהק ביותר של היהדות בזכות מפעלם של חז"ל והפדגוגיה החינוכית אשר עומדת בבסיסו. אין לך סוגיה שאין לה מספר דיעות, לעיתים ללא הכרעה ברורה, המציאות הנבראת בע"פ חולקת על הכתוב, מרחיבה אותו ולעיתים הופכת אותו על פניו… בכוונה כי המסע האינסופי לחקר האמת (לשם שמיים) הוא מסע מרובה שבילים , נתיבים ופרשנויות.

(פעם עוד ארחיב על העניין…)

אז מה הבעיה בפרשתנו עם המחלוקת בין קורח ועדתו ומשה?

המשנה בפרקי אבות (ה', י"ז) קובעת אמירה נצחית  

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. 

ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. 

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. 

ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו.

חז"ל מפרקים את המחלוקת לשני 'אבות המחלוקת' 

מחלוקת לשם שמיים שעניינה חתירה אינסופית ובלתי מתפשרת להגיע לנקודת האמת

מחלוקת שאינה לשם שמיים  שעניינה הוא השגת כבוד כוח ושררה.

סופה של המחלוקת הוא מוות נוראי של קורח ועדתו ובליעתם לנצח על ידי האדמה והנצחתם לעולמי עולמים בסיפוריות היהודית.

להבנתי, מחלוקת נובעת מההבנה הבסיסית והעמוקה שאנחנו רק חלק מתוך השלם, חלק אחד, חלק שאיננו נפרד מהשלם לא ההפך, לא שונה אבל רק חלק מהאמת ולכן איננו יכולים לייצג אף פעם את האמת כולה.

הרב קוק בספרו עולת ראי"ה שהוא פירוש שלו לסידור התפילה כותב "כי הבניין יבנה מחלקים שונים, והאמת של אור העולם תבנה מצדדים שונים ומשיטות שונות, שאלו ואלו דברי אלוהים חיים, מדרכי עבודה והדרכה וחינוך שונים, שכל אחד תופס מקומו וערכו. ואין לאבד כל כשרון ושלמות כל אחד להרחיבו ולמצוא לו מקום"

לאחר נפילת ממשלת 'האחדות' השבוע ולקראת עוד מסע בחירות אינסופי שבמרכזו (מטיבם של קמפיינים) דגש על מחלוקת וטענות משונות על כך שהאמת נמצאת במחנה, מפלגה כזאת או אחרת.

אני חוזר לדבריו של יצחק רבין ז"ל בנאום שנשא בבנייני האומה ב  25.2.93: "גם אם אין רואים כולם עין בעין, גם אם יש חילוקי דעות ובלבד שהם אינם בבחינת 'ייהרג ובל יעבור', גם אם יש הבדלים וניואנסים, טוב וחשוב להתווכח אבל גם לחרוק שיניים, לנשוך שפתיים ולהמשיך יחד, כדי להגיע למטרה המשותפת, כאשר טובתה של המדינה קודמת לכל חשבון אישי ומפלגתי".