סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב [תהלים לד]/ לפרשת כי תצא/ הרבה גלית כהן קדם

תגידו, מה עדיף: לעשות טוב או לא לעשות רע?
דיון של עולם ומלואו.
המחשבה היהודית הבחינה בין מצוות עשה לבין מצוות לא תעשה, ובפרשתנו, שיאנית המצוות המקראיות, נמנות עשרות מצוות מכל סוג.

הפרשה מצווה עלינו, בין היתר, לקבור את המת, לתמוך בעניים, לעטות ציצית, לבנות מעקה לגג הבית, להשיב אבידה ולמנוע מהציפור-האם לראות את לקיחת הביצים מהקן;

התורה גם מצווה עלינו שלא לקחת ריבית, לא ללבוש שעטנז [ערבוב של צמר ופשתן], לא להלין שכר, לא לחסום שור בדישו [למנוע מהבהמה לאכול מהתוצרת של מלאכתה] ועוד ועוד.

ודוק, אילו פעולות נחרטות אצלנו בתודעה כמשמעותיות במיוחד? אלו שנטינו לעשות אך נמנענו מלעשותם, לעומת אלה שעשינו בכוונה מלאה?

בכל הקשור לעיצוב התנהגות, תשובה ותיקון העצמי, לא פשוט רק "להפסיק לעשות רע". בדקו את עצמכםן: להימנע מרכילות, לא לשקר, לא לאכול מאכלות אסורים, אינם מתגמלים רגשית באותה מידה של נתינת צדקה, ניחום אבלותים או ביקור חוליםות. קל יותר, אולי, להגביר בעשיית הטוב, וכך להקטין את משקלן היחסי של ה"נפילות" במאזן הכללי. אך נסכים שקשה למחול לעשיית הרע בתואנה, שלצידם של המעשים הנלוזים נעשו גם מעשים מצויינים וראויים לשבח. 

אי עשיית רע אינה שקולה לעשיית הטוב; יש יראו בה מדרגה הכרחית אך לא עליונה ביצירת חברת מופת של א/נשים טוביםות באמת. אך במצבים מסויימים, נראה דווקא בהימנעות מעשות רע את תעצומות הנפש הגדולים באמת, ככתוב "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ"[בראשית ד].  הרע זמין לנו בכל פינה, בקצה של כל מקלדת.

ספר החינוך, חיבור שנכתב בשלהי המאה ה-13 על ידי אלמוני שכינה עצמו "איש לוי מברצלונה", מפרט את כל מצוות התורה, ואף מוסיף להן את פרשנותו לשורשי המצוות, טעמן והעונשים על אי קיומן.

"דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים חפץ בתורה ובמצוות, אם אולי יעסוק תמיד בדברים של דופי, כאילו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותה אומנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעולותיו" (ספר החינוך, מצווה ט"ז).

ספר החינוך מציע מבט מדורג, מעין תכנית לתיקון העצמי, שכוללת עבודה מן העשייה אל התודעה; עשיית הטוב האקטיבית מביאה להימנעות מן הרע, שכן המעשה הטוב הוא מדבק. המעשה הטוב גורר אחריו מצווה שגוררת מצווה נוספת – והמכניקה של הטוב מגביהה אותנו עוף. אנו מכירים זאת גם בצורת ההתבוננות שלנו על המציאות: ההתמדה בראיית הטוב שבכל מצב ובכל אתגר משנה את מסלולי ההסתכלות והניתוח שלנו את המציאות, ומאפשרת לתרגל הכרת הטוב, חיפוש הטוב, התמקדות בטוב, עשיית הטוב, וכיווצו של הרע.

בחודש אלול נעשה טוב, ובכך נכין את הלבבות לעשות טוב, ואחרי הפעולות יימשכו הלבבות. אמן כן יהי רצון.