מדוע כדאי לך לצאת למחנות הקיץ של התנועה הרפורמית?
נדב פסטר-בכר (בן 14.5)
בחופשת הקיץ האחרונה התנסיתי בחוויה של מחנה קיץ צפון-אמריקאי.
החוויה הזו היא יחידה במינה. במחנה את/ה מתנסה ביהדות רפורמית צפון אמריקאית.
האינטראקציה עם שאר ילדי הבקתה – cabin היא שונה מכל יחסים אחרים שאדם ייחשף אליהם בישראל – לטובה כמובן 😉
אין דבר שידמה לקשר שנוצר עם שאר הילדים. אני מרגיש שהקשר הזה הוא priceless. הילדים (הנערים) הם כמו אחים, שגרים איתך באותו החדר לאורך כמעט חודש, המדריכים הם כמו הורים או אחים גדולים, ובאופן כללי המחנה כולו הוא המשפחה.
מתוך שיחות רבות עם חבריי למשלחת למחנות הקיץ, שיצאו למחנות שונים לכל אורך צפון אמריקה, הנורמות והמוסכמות בכל מחנה דומות במובנים אחדים, אך שונים בתכלית במקרים אחרים. היהדות אשר נחשפים אליה בארץ – אם זו הרפורמית ואם זה זרם אחר ביהדות, שונה מהיהדות ומהתפילות שם. אמנם הטקסים הם אותם טקסים, אך היחס שם שונה. ניתן לראות זאת בכך, שבניגוד לישראל, לא כל הילדים מגיעים מסביבה מאד יהודית. עבור הילדים והילדות היהודים בצפון אמריקה, להיות במחנה עם החברים שלהם בתפילות זו חוויה מיוחדת מאד. צריך לזכור שלנו, הישראלים, יש "בונוס" בתפילות – העברית! רוב הילדים האחרים אינם דוברים עברית ואינם מבינים תמיד את מה שנאמר בתפילה.
אני הייתי ב "Camp George" בקנדה, לא רחוק מטורונטו. במחנה, כמו גם במחנות אחרים, יש התלהבות רבה מהילדים הישראלים – התלהבות שאין ביכולתנו להבין עד שזה קורה. הילדים האמריקאים שמחים מאד להיות בחברת ה"ישראלים" באופן שקשה לי לתאר.
השפה העברית במחנה באה לידי ביטוי בשמות של כל מיני מקומות כמו חדר האוכל, שנקרא "Chadar" או זמן ביום שנקרא "Nikayon", שבו מנקים את הבקתות.
עם הילדים מהבקתה מכל שכבת הגיל ואף משכבות גיל אחרות, הקשר נשמר, כמובן. ואנו עדיין מדברים באופן תדיר – גם כמעט חצי שנה אחרי המחנה. זאת כיון שהילדים הללו הופכים בן רגע לחברים לחיים, שלא יישכחו לעולם.
גם הילדים מהמשלחת, איתם עוברים מפגשים לאורך השנה, נכנסים ללב ואנו עדיין קובעים להיפגש מויוזמתנו גם אם זה אומר להתקבץ מהנגב, מהמרכז, מהצפון ומירושלים.
אני מאד ממליץ לצאת למחנות הקיץ בצפון אמריקה – לחוות חוויות שיינצרו בזכרונכם לעד – כל עוד תזכרו להיפתח ולנסות דברים חדשים.
ההרשמה למחנות הקיץ של התנועה נפתחה! מספר המקומות מוגבל, המיונים בעיצומם, הקליקו >>>