בפרשת נשא נמשכות ההכנות האחרונות לקראת יציאת בני ישראל למסע הגדול מן המדבר אל ארץ ישראל. כל ההכנות מתרכזות סביב המשכן ( המקדש הנייד של בני ישראל).
תחילת הפרשה מספרת לנו על חלוקת התפקידים בין משפחות בני לוי, על איזה חלק במשכן אחראית כל משפחה. בני משפחת קהת – אחראים על כלי המשכן, השולחן המנורה וכו', בני משפחת גרשון – על כל הבדים, הפרוכות והציפויים ובני משפחת מררי – על עמודי העץ.
בחרתי להתמקד בפרשה בנושא המצורעים.אלוהים מבקש ממשה להורות לבני ישראל לשלוח מחוץ למחנה את כל המצורעים והטמאים כדי שלא יטמאו את המחנה בו שוכן אלוהים ובני ישראל עושים זאת.
מדוע אלוהים, שהוא אמור להיות חנון ורחום, מסלק את החלשים ביותר בחברה במקום לסייע להם ומעביר לבני ישראל מסר על פיו אין מקום במשכנו לחלשים?
הוצאתם של המצורעים מן המחנה משקף את החשש שלנו מן המום, מן המכוער, מן המדבק. החשש שלנו, עד היום, מן החולי. דווקא, הבוטות שבה מתוארים הדברים, וההסכמה הגורפת של העם לדברי האלוהים, נותנים לנו תחושה שיש כאן ביקורת כלפי העם. משום שנראה שאין אדם בר-דעת ובעל רגישות חברתית יכול לקרוא פסוקים אלה ולא להזדעזע.
בתוך המסגרת החברתית המאורגנת והמסודרת הבאה לידי ביטוי בתפקידיהם המאורגנים והמסודרים של הכוהנים מחד ובטקס המאורגן של קורבנות הנשיאים מאידך, בתחילת הפרשה ובסופה, בתוך המסגרת החברתית המאורגנת מקננים להם גם פחדים וחששות המאיימים ליצור כאוס בסדר ובארגון שהממסד מבקש לכפות עליהם:
- החשש מן החולי, מן המכוער והדוחה
- הדאגה שלנו לרכושנו
- הקנאה האיומה לאישה, או בכלל לבן או בת הזוג
- הפחד מן היצר, הבא לידי ביטוי בהתנזרותו של הנזיר , שכל כולה התאפקות והתבודדות.
בחיים שלנו היום אנו נתקלים בנידוי חברתי כלפי מי ששונה מאיתנו או מתפקד באופן שונה מאיתנו. מצד אחד בחברה השואפת לליברליות בה אנו חיים, אנו מטיפים לסובלנות אך מצד שני עדיין קשה לנו לקבל את השונה ולאמצו לליבנו ואנו עדים לא אחת לנידוי חברתי שלעיתים תוצאותיו עשויות להיות אפילו הרות אסון.
אני מבקש להודות להורי ובמיוחד לאימי על תמיכתם בכתיבת הדרשה ובלימוד הפרשה, על ארגון היום המרגש הזה ועל הבנתם בנוגע לחשיבות העליה לתורה עבורי.
תודה לסבים והסבתות שלי, שתמיד נמצאים שם בשבילי, בעצב ובשמחה, בקושי ובהצלחה.
תודה לגלית הרבה ולעידו החזן, על הדרכתם, יכולת ההכלה שלהם והסבלנות הבלתי נדלית ועל הנגשת הטקס והבנתו.
אני מבקש להודות גם לאורן ג'ורנו וליפתח שחורי, על התמיכה המוזיקלית תמיד ובעיקר לקראת היום הזה ובזכותם בתום הטקס, אוכל להופיע מולכם בשיר אהוב בכלי הנגינה האהוב עלי – התופים.
אחרונה וחביבה עלי במיוחד, אחותי היקרה שירה שחשוב היה לה לקחת חלק ולהיות מעורבת ביום הזה עד כי הפצירה ברבה למצוא עבורה תפקיד משמעותי. אני אוהב אותך ושמח שאת תמיד כאן לצידי.