עדיין אין תגובות

להניח ל"ימים ההם", לחגוג "בזמן הזה"/ גלית כהן קדם

חנוכה הוא חג בתר-מקראי [מאוחר] ועל כן אין בו איסור עשיית מלאכה. עם זאת, ההלכה מציינת כי הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות שבבית דולקים. ולמה דווקא הנשים פטורות? משום סיפור בת חשמונאי שמרדה כנגד אחת מהגזרות האכזריות ביותר; רשות שניתנה להגמון לאנוס כלות צעירות [בתולות] לפני התייחדותן עם בעלן הטרי.

מנהג זה, של שהייה מכוונת לאחר הדלקת הנרות, הפך להנהגה [הרגל] חסידי לשהות במחיצת נרות חנוכה חצי שעה לאחר ההדלקה. חצי שעה זו של שיחה משפחתית, לימוד משותף, שירה משותפת או משחק סביבונים מהדהד את האתגר הגדול ביותר בעיני של ימינו; [רק] להיות.

קשיבות, או מיינדפולנס, היא תהליך של הבאת תשומת לב פתוחה ובלתי שיפוטית לחוויות המתרחשות בכאן ובעכשיו. שיטה זו, הניזונה מן הבודהיזם ממזרח, וחקר הנפש והמוח ממערב, מתמודדת עם האוטומטיות שברצף הפעולות הקוגניטיביות [תחושה, רגש, מחשבה או פעולה]. הקשיבות מעבירה אותנו ממצב של "היסח הדעת" למצב של התבוננות והכרה ברצף התחושות, מחשבות והתגובות שלנו על ידי יצירת רווח קטן בינינו לבינן. ננו-מרחב זה מאפשר לנו לבחור האם, מתי וכיצד להגיב. במילים אחרות, ברגע שאנחנו לא נמשכים נקשרים לכל מחשבה, ומתבוננים/ות באופן פתוח בכל מה שעולה על דעתנו- אנו זוכות/ים שוב לחירות מלאה באופן הפעולה והתגובה.

הדלקת נר היא מעשה מדיטטיבי; הלהבה עתירת הגוונים, המשתנה ללא הרף, המכלה אט אט את השעווה המזינה אותה, היא מראה מהפנט. היא מהפנטת משום שהיא דרמה המתרחשת בהווה; ובו בעת היא אינה דרמה כלל כי אם פעולה צפויה מראש העונה לחוקי הטבע. בעירת הנר היא בה בעת גם נס וגם היפוכו; צפויה מראש ומפעימה כל כך באותו בזמן.  אם נתעסק בוואטסאפ או נדאג שמא הלביבות יתקררו- נחמיץ אותה. היא חד פעמית.

כותב הרב שג"ר: "האם הנס מתגלגל בתוך הנר הדקיק, המהוסס והשברירי, או שמא באור החזק וההחלטי? האם הנר הוא נר מצווה והאור הוא אור תורה או שמא הנר הוא נר מלחמה והאור הוא אור הניצחון העז? האם התשועה היא האור הבוהק של הצהריים או שמא היא האור המיסתורי והרך של בין הערביים? כך או כך, פרסום הנס איננו עניין שבהודעת העבר, אלא הנוכחות של האור, האור של הישועה והאור של הפלא. הדלקת הנר הנהּ התרחשות בזמן הווה המתעצבת ומאירה בכל זמן באופן שונה ובתכונה חדשה. זו התרחשות המוטלת לפתחו של אדם, וביכולתו לעצב אותה- מה ייחשב ניצחון ומה ייחשב תשועה- "הריני מעלה עליכם כאילו אַתם עשיתם אותה" [מתוך: "להאיר את הפתחים-דרשות ומאמרים לחג החנוכה", עמ' 84].

נרות חנוכה, בניגוד לנרות שבת, נועדו להתבוננות; אין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד. בתקופה בה המוח שלנו מייצר כל כך הרבה דאגות, שאלות, השוואות, תכנון תוכניות [וביטולן], ההזמנה הרוחנית הגלומה בהדלקת הנרות היא לוותר על ההשוואה אל ה"ימים ההם", שלפניה"ק [=לפני הקורונה] ולבחור להיות כאן ועכשיו, בקשיבות, בבהייה מדיטטיבית, בנוכחות מלאה, עם מה שבערת החיים מספקת לנו. רק כך נוכל לעצב חיים לא פחד, חיים שיש בהם ניצחון האור על החושך.

חג אורים שמח!

לפרסם תגובה