התרבות היהודית היא תרבות חקלאית במקורה, והיא שואבת שפה ורעיונות רבים מהקשר שבין האדם לבריאה. במיוחד בחודש שבט, בו חל ראש השנה לאילן, אנו חוזרים ומגלים את עקרונות הביומימיקרי; מתבוננים בטבע, חוקרים אותו ומתעמקים בו על מנת לחקות אותו לשם מציאת פתרון בעיה אנושית.
"אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים" משורר שיר השירים, וממשיך המדרש בשיר השירים רבה [פרשה יא]:
"מה אגוז זה? את נוטל אחד מהכְּרִי [=ערֵמה של גרגְרים או פירות עגולים] וכולן מדרדרין ומתגלגלים זה אחר זה. כך הן ישראל ; לקה אחד מהן- כולן מרגישין. הדא הוא דכתיב [זה הוא שכתוב]: הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף (במדבר טז, כב)".
מה אנחנו, אם לא ערימת אגוזים אחת, שתלויה זה בזה ליציבות הפירמידה? כולנו רקמה אנושית אחת חיה, והשנה האחרונה הרחיבה את המבט לעבר הגלובוס כולו. העובדה הפשוטה היא, שלא כולנו תופסים ומנתחים את המציאות באותו האופן. המצב הנוכחי מחריף את האתגר; אנחנו מזמן כבר לא בשאלה האם כוסברה היא לגיטימית, או האם צריך להפריד דת ממדינה. זה נושא חשוב, אף אם חיינו אינם תלויים בו.
בזמנים אלה, כמעט שנה של אי ודאות קיומית, בריאותית, כלכלית, אנחנו נחלקים בתפיסת המציאות. שאלו את עצמכם/ן;
הסגר חיוני? נהלי הבידוד שומרים עליכם? תלכו להתחסן? הילדים/ות בבית בצדק? שומרים בידוד לפי תקנות משרד הבריאות? עוטים מסכה? נמנעים מהתקהלויות? סגרתם את העסק הלא חיוני שלכם? ומה עם סבא וסבתא? מבקרים? ונסיעות לחו"ל? חוזרים ומתבודדים? בחדר? בסלון? עם מסיכה? בלי? יד על הלב- יש מגפה? היא אמתית?
ברור לכם, בוודאי, שקיבלנו בשאלון המדומה הזה מנעד של תשובות. נכון? אני נושמת לתוך זה. אני רוצה לחיות בחברה פלורליסטית, שחולקת כמה אמיתות משותפות. כמה קל זה היה אילו היינו מסכימים לפחות על כמה עקרונות חשובים, תשתיתיים, בסיסיים כאלה. אבל זה לא המצב.
האם נוכל לזכור שלדידנו, בריאותנו ובריאות היקרים לנו היא ערך עליון? וכשאני אינני שקופה לגבי ההתנהלות שלי [מסכה, בידוד, חיסון, הימנעות מהתקהלות ועוד] אני מסכנת את המרקם האנושי והקהילתי המאותגר כל כך בימים אלה?
אז מה בכל זאת עושים עם זה? חוזרים להתבונן בערמת האגוזים. זוכרים שיש השפעה עצומה למעשינו על אחרים, לטוב ולמוטב- ולא מחליטים עבור אחרים. לא בטוחים מה הגישה? שואלים. מבררים. אסור לנו להניח שכולם נוהגים כמונו, והלוואי שנצליח גם לא לשפוט אחד את השנייה על הבחירות שלנו, כל עוד נדע שמעל לכל אנחנו דואגים זה לזו.
בואו ניטיב זה עם זו. הרגישו בנוח לספר, לשתף, לשאול- כדי שנרגיש בנוח להיפגש בגינה או לבשל זו לזה, בואו נהיה מסוגלים לבטוח אחד בשני שאנחנו שקופים לגבי הבחירות שלנו. זה נכון לגבי חיסונים, זה נכון לגבי קורונה, וגם בעיקר נכון לגבי היום שאחרי. כי הוא בוא יבוא, במהרה, בימינו, אמן.
בואו נהיה קהילה של אנשים שיכולים לבטוח זה בזו גם כשאנחנו לא מסכימים.