עדיין אין תגובות

מצוות פורים ככלי להתמודדות עם דיכ-קורונה

 

*אזהרה*: טור זה אינו מיועד לכל הא/נשים שהשנה האחרונה היטיבה עמם/ן. אלה שנהנים מהסגרים המתמשכים, שלא נפגעו רפואית, כלכלית, או רגשית, ששמחים שסוף-סוף כל המשפחה הגרעינית בבית כל הזמן, שתמיד העדיפו טלוויזיה על פני אנשים- מוזמנים/ות לדלג להודעות קהילה.

"משנכנס אדר מרבין בשמחה", מנחה אותנו המשנה במסכת תענית [ד,ו], וזאת בהיפוך לחודש אב; "משנכנס אב ממעטין בשמחה". שימו לב- לא כתוב כאן "בחודש אדר השמחה מתרבה מעצמה", אלא שמוטל עלינו, בני האדם, להרבות שמחה.

כיצד נרבה שמחה בעולם, ובתוכנו? כיצד ניתן, גם בימים של מגפה עולמית, דאגות כלכליות, חרדות רפואיות, אי ודאות מתמשכת, שסעים חברתיים, אובדן אמון במנהיגות, היעדר אופק לשינוי וקושי אמיתי להבחין בין שקר לאמת- כיצד ניתן לשמוח? האם בכלל ראוי לשמוח בעת כזאת?

ארבע מצוות פורים, שדורשות הכנה והיערכות כבר מראש חודש אדר שחל היום, הן מתווה מעניין לתכנית "יציאה מהבאסה" לחודש אדר.

ארבע המצוות, המסומנות באות מ"ם, הן: מקרא מגילה, משתה פורים, משלוחי מנות ומתנות לאביונים. אני סבורה שטמונה בהן חכמה עתיקה על הנפש האנושית ומה מטעין אותה מחדש בשמחה פשוטה.

מקרא מגילה כהזדמנות לספר את הסיפור מחדש- כיצד ייתכן ששני א/נשים שונים יימצאו באותו מרחב וזמן, ואילו כל אחד/ת מהם/ן ת/יחווה חוויות שונות בתכלית? הסוד טמון כנראה בנרטיב של כל אחד/ת מהן/ם; מהו הסיפור שאנו מספרות לעצמנו על שארע לנו? נרטיבים מעצבים זיכרון ותודעה. הסיפור שלנו מחזק או מקבע תפיסת עולם. היכולת לשמוח כרוכה ביכולת שלנו לספר סיפור אחר; מיטיב. מגילת אסתר מספרת סיפור קשה; עם מסר מעודד; כשם שהכל יכול להתהפך לרעה, כך גם יכול האבל להפוך ליום טוב.

משתה שמחה- מה ההבדל בין ארוחה למשתה? ובכן, אלכוהול ו...כוונה. ולא, אינני מעודדת אותנו להשתמש בחומרים "משככי כאבים" או "משני תודעה" ככלי להתמודדות עם חרדה ודכדוך- אלא להתמיר, להעלות, להרחיב ולשדרג את המעשה הגשמי הפשוט- אכילה ושתייה- לחגיגה של שיחות, שירים, צחוק וחברותא. חברים/ות, לשתות בקבוק יין לבד מול הטלוויזיה זה לא משתה. דמיינו משתה רומאי או פילוסופי; את משתה הנשים של ושתי או משתה בבית המלוכה- האסתטיקה, המוסיקה, השפע, הטעמים, הבגדים והמפגש- נראה אתכם/ן נשארים מדוכדכים/ות אחרי שסוף סוף נחלצת מהטרנינג וערכת לעצמך שולחן מקושט ומהודר.

משלוח מנות איש לרעהו- אמנם קהלת טען ששונא מתנות יחיה, אבל אין לי ספק שפורים לא היה החג המועדף עליו לו היה חי בעידן המתאים. משלוח מנות לא משאיר אף אחד אדיש; חשבו עלייך, קנו לך, שלחו לך, הפתיעו אותך- לא פלא שלכולנו יש חיוך מרוח על השפתיים. גם הצד המחלק מתמלא בשמחת החג; תכנון המשלוחים, ההכנה, האריזה, ההבאה- כמה חדווה יש במצווה זו!

מתנות לאביונים- היכולת לחוש שמחה קשורה בקשר הדוק ליכולת לחוש בני מזל, בעלי שפע. וכבר למדנו שהאדם העשיר ביותר הוא זה שיכול לחלוק עם הזולת- תודעה ה"יש" יוצרת תנועה של שפע בעולם, ואנו נשטפים בגל של תנועת שפע בעולם שמרוממת אותנו מעלה מעלה.

 

ארבע מצוות פורים הן התחלה לא רעה להתמודדות עם דיכ-קורונה. ברור שזה לא מספיק; וראוי שנדע להבחין על עצמנו ועל סביבתנו מתי הדכדוך המובן מדרדר לדיכאון של ממש שדורש פנייה לגורמים מקצועיים. ראש חודש אדר הוא הזדמנות לאתחול מצב הרוח, לחזור להיות ילדים וילדות, להשתטות, לצחוק, להגמיש חוקים וזהויות, להושיט יד אל מחוץ לבועה שלנו- ולראות ישועות.

חודש אדר נפלא!

לפרסם תגובה