עדיין אין תגובות

לעמוד לפני האלוהים // הרב ערנ שפיר -דברים לפרשת ניצבים

 

לעמוד לפני האלוהים // הרב ערנ שפיר
דברים לפרשת ניצבים

 

אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל.

טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ (דברים כ"ט ט'-י')

כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם (דברים כ"ט , ד)

 

בפרשת 'ניצבים' משה פורשׂ לפני העם את משמעויות הברית הכרותה ביניהם ובין אלוהיהם. פרשה קצרה זו היא אחת הנשגבות שבתורה כולה. היא מתארת את המחויבות ההדדית, הנאמנות הבלתי מסויגת, השכר העצום על שמירת הברית (הקשור בחיי העם בארץ המובטחת לו) והעונש העצום על הפרתה, יראת האל ואהבת האל, בחירתו החופשית של האדם. פרשת נצבים נקראת כל שנה בשבת שלפני ראש השנה.

 

הפרשה פותחת בתיאור 'אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם'

יש לפחות שתי אפשרויות לפרש את 'אתם ניצבים היום כולכם''

הפרשנות המקובלת מתייחסת למילה כולכם כריבוי, ואכן בהמשך מתוארים 'כולם' ממש, כולל 'שואבי המים וחוטבי העצים'. כולם פה,הגענו, אפשר להתחיל...

אבל יש עוד אפשרות אחת לפרש את המילה 'כולכם', כל כולכם - על כל המרכיבים שלכם, בשלמות

לרוב אנחנו מונחים במקום אחד וחלקים מהיותנו כגון מחשבותינו, דאגותינו נמצאות לגמרי במקום אחר.

קצת כמו במופע קסמים בו הקוסם מבצע 'אחיזת עיניים' ומנסר גוף לשני חלקים… לכאורה.

 

אבל אולי האלוהות רומזת שכאשר אנחנו 'ניצבים' בפניה אנחנו במצב צבירה של 'כולכם' - מצב של אחדות, של נוכחות.

בהמשך הפרשה (בפסוק י"ד) מתואר מצב נדיר, בו הברית בין האלוהות לבני ישראל מתקיימת לא רק עם מי 'אשר ישנו פה עמנו'  אלא גם 'את אשר איננו פה עימנו היום'.

כלומר יש לנו התחייבות ארוכת טווח בין האלוהות לעם ישראל שתכליתה של הברית היא הנצח, היא ברית שהיא בחזקת 'המשכהיות' היא מתחילה במעמד אחד ספציפי בערבות מואב רגע לפני הכניסה לארץ ישראל אבל מיועדת לא פחות (ואני חושב שאפילו יותר) לכל אותם 'אשר איננו פה עימנו, היום'

 

אז מהי תורת היום?

כִּ֘י ה֤וּא אֱלֹהֵ֗ינוּ וַאֲנַ֤חְנוּ עַ֣ם מַ֭רְעִיתוֹ וְצֹ֣אן יָד֑וֹ הַ֝יּ֗וֹם אִֽם־בְּקֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ (תהילים צ"ה ז')

בספר תורותיו של רבי נחמן מברסלב ליקוטי מוהר"ן (תורה רע"ב) הוא כותב כלל חשוב לגבי תורת 'היום':

"זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם,

שֶׁלֹּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי־אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם,

הֵן בְּעֵסֶק פַּרְנָסָה וְהִצְטָרְכוּתוֹ,

צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ,

כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים,

וְכֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ

לֹא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו

כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה"

 

שנתמקד תמיד 'היום' כי היום מתחיל משהו חדש, יחיד ומיוחד ,

כמו ששר אהוד בנאי, "היום נעשה משהו בלתי נשכח, שישאיר זיכרון של שמחה מבורך"

שבת שלום!

 

לפרסם תגובה