עדיין אין תגובות

יום הילדה הבינלאומי

יום הילדה הבינלאומי בכיתות מסלול תל"י// רלי קצב

 ביום שני השבוע, 11.10, ציינו בישראל ובעולם את יום הילדה הבינלאומי. האמת היא שמדובר ביום אנונימי למדיי, שלא נמצא על לוח השנה של רובנו.

ב-2011 הוחלט באו"ם לציין מדי שנה ביום זה את יום הילדה הבינלאומי, במטרה להכיר בזכויותיהן של ילדות ונערות ובאתגרים הייחודיים העומדים בפניהן ברחבי העולם.

אומנם באו"ם מתייחסים על פי רוב לנושאים שעשויים להישמע מאוד רחוקים מהיום-יום שלנו, כמו נישואין מוקדמים של נערות, היעדר נגישות להשכלה, עוני של ילדות ונערות, מילת נשים ואלימות על רקע מגדרי – אך לצד זאת עוסקים גם בשוויון בספורט ובחינוך.

האתגרים הייחודיים של הילדות והנערות במאה ה-21 רלוונטיים לילדות והילדים של כולנו כאן. הם קשורים, למשל, בהיעדר נראות מספקת של ייצוגים של ילדות, נערות ונשים במרחבים הציבוריים – כמו שמות הרחובות בעיר, השפה שבה פונים אלינו ברחוב, במרפאה, בבית הספר ובמתנ"ס, תמונות המעטרות את הלוחות במוסדות החינוך ועוד. האתגרים הללו קשורים גם להטיות מגדריות בתוך מערכת החינוך ממש מגיל הגן – מרביתן שקופות לחלוטין – וגם לעובדה שבמרבית הספרות, הסדרות והסרטים המיועדים לילדות וילדים יש רוב גדול לדמויות מרכזיות גבריות, ולא אחת חלוקת תפקידים מגדרית מסורתית.

לאור זאת, יום הילדה הוא עוד הזדמנות לעשות עוד ממה שאנחנו שואפות לעשות ביום-יום שלנו: לקדם חשיבה ביקורתית על המציאות, לאפשר בחירה אמיתית עמוקה של כל ילד וילדה, לייצר אלטרנטיבה למציאות הקיימת.

שמחנו מאוד שבית הספר פינה לכך זמן. השבוע הועברו בכיתות המסלול השונות מפגשים ייחודיים בנושא על ידי אימהות. זו הזדמנות להודות למרי ציון, הדר זיידמן שבח, יפית טפר שהעבירו כל אחת שיעור בנושא

 

אז מה אני למדתי מהשיעור שהעברתי היום לכיתה ג' במסלול?

את השיעור התחלתי בדיבור בלשון נקבה. פניתי אל הכיתה כקבוצה בלשון רבות. מיד קמה צעקה גדולה. הכיצד? והאם אני רוצה לדבר רק אל הבנות בכיתה? היה דיון סוער, שבו למדתי (שוב), שילדות לא באמת אוהבות כשפונות אליהן בלשון זכר רבים כאשר הן חלק מקבוצה מעורבת. הן מעזות לומר שהן מרגישות, שפחות מחשיבים אותן. גם הילדים לא אוהבים את זה. בסופו של דיון סוער הוצע לאמץ דיבור שהוא גם וגם. פונה גם לילדים וגם לילדות. שנקשיב להן/ם?

בחולון יש 643 רחובות, מתוכם 25 קרויים ע"ש נשים. 317 ע"ש גברים. 292 שמות נטרלים ("צפת", "התבור" וכו'). בכיתה ג' כבר יודעות ויודעים מתמטיקה. הן יודעות ש 25 מתוך 643 זה ממש מעט. לחלקן/ם לפחות, זה מפריע. הילדות הצליחו למנות הרבה רחובות על שמן של נשים: שושנה דמארי, גולדה מאיר, נעמי שמר... אבל האם זה מספק אותן? אותם? אותנו?

הילדים/ות שיתפו בשמות של סדרות טלוויזיה, ספרים, סרטים שהם/ן אוהבים/ות. בדקנו יחד בכמה מהן הדמויות המרכזיות הן של נשים, בכמה של גברים. אתם/ן כבר יודעות/ים את התשובה... עמודת "הגברים" שהלכה והתארכה די הפתיעה אותן/ם. זה קריטי שננגיש להם/ן גם ספרות אחרת וסדרות אחרות. שננכיח במרחבים שלהם/ן עוד דמויות, לטובת מציאות מאוזנת יותר. אנחנו קראנו בכיתה את לביאת של טל ברייר בן מוחה. והוא מומלץ מאוד ונמצא בספריה העירונית 😊

"זאת בתיה, היא תינוקת בת שנה באזור שלכם/ן. מה תקנו לה ליום ההולדת?" חלק ממשימה שעבדו עליה בקבוצות. אז התשובות נעו בין "היא תרצה בובה כמו כל הבנות" [בדקנו יחד, בכיתה שלנו יש ילדות שלא אוהבות בובות, ויש ילדים שכן אוהבים] לבין "אנחנו לא מכירות את בתיה אז לא נדע מה היא אוהבת ומה היא רוצה" ועד "נראה לנו שהיא אוהבת מכוניות לפי התנועה של הידיים, אז נקנה לה מכונית". כמה חשוב לאפשר את השיח הזה, שיאפשר גם לילדות/ים לעצור, לחשוב רגע, לבחון שוב את האוטומט.

אני מאחלת לכולנו להגביר את הערנות שלנו להטיות המגדריות שקיימות סביבנו ובתוכנו, להמשיך לפעול למען מרחבים שוויוניים יותר עבור הילדות והילדים שלנו 365 ימים בשנה.

לפרסם תגובה