עדיין אין תגובות

פנים ושמות // הרב ערנ שפיר-דברים לפרשת שמות

פנים ושמות // הרב ערנ שפיר

דברים לפרשת שמות

 

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ (שמות א' א')

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ־לִי מַה־שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶֽם. וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה כֹּה־תֹאמַר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָ֛ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה־שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר  (שמות ב', י"ג- ט"ו)

 

פרשת שמות הנה הפרשה הראשונה בספר שמות. המעמד של עם ישראל בעיני שליט מצריים משתנה (פרעה מתחלף ולא מכיר במעלותיו של יוסף ובפריווילגיות של עם ישראל) ולמרות זאת, העם מתרבה. משה נולד ובת פרעה מאמצת אותו, משה מגלה את 'אחיו', הורג את המצרי ובורח למדין. שם הוא רועה את צאן יתרו ומתחתן עם ציפורה. מעמד הסנה הבוער, שבו משה נשלח להנהיג ולהוציא את עם ישראל ממצרים. 
משה ואהרן מתייצבים לפני פרעה, פרעה מכביד את לבו ומסרב להוציא את בני ישראל ממצרים.

 

בהתרגשות רבה אני רוצה לדבר השבוע על סיפורנו הקולקטיבי המשותף (כפי שאני קורה לשזירה המתמדת בין התורה והחיים). סיפור, שהוא בראש ובראשונה סיפור על אנשים, פנים ושמות. סיפור בדיוק כמו הקהילה היהודית – וכל קהילה – המורכבת גם היא מסיפורים, מאנשים, מפנים ושמות.

התורה, סיפורנו המשותף והחיים בקהילה מורכבים תמיד מאותם מרכיבים. בהשלכה משירו של דני רובס 'פנים ושמות':

"ואז עוברים בי שלב שלב
מי שהייתי מי שעכשיו
כל הפנים והשמות כולם
כל השירים שהם לקחו איתם"

בתרגום לספר שמות ליוונית נקרא הספר "אקסודוס", שפירושו  "יציאה" – יציאת מצרים (שם זה התקבל גם בתרגום לאנגלית). 
בשם העברי, 'ספר שמות', מודגש הרעיון, שסיפור משותף עובר דרך דמויות – א.נשים ושמות, שהם החומרים מהם עשויים החיים:

"לפני זמן מה פגשתי אישה יפה, 
שסבה עשה לי ברית מילה זמן רב לפני שנולדה. 
אמרתי לה, את לא מכירה אותי ואני לא מכיר אותך, 
אבל אנחנו העם היהודי, 
סבך המת ואני הנימול ואת הנכדה היפה זהובת השיער: 
אנחנו העם היהודי"
(יהודה עמיחי)

 

ליהודים רומן ארוך ומתמשך עם שמות וכך גם בפרשתנו יש עיסוק אינטנסיבי עם השמות:
שמות בני ישראל היורדים מצרימה, שמו של המנהיג האולטימטיבי היהודי – משה, שילווה אותנו מעכשיו ועד סוף ספר דברים ועיסוק בשמו (ושמותיו) של האלוהים 'וְאָמְרוּ־לִי מַה־שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶֽם?'
משה עסוק מאוד סביב קבלת השליחות מהאלוהים, להוציא את ישראל לחירות ומבקש עזרה לדעת מה להגיד לעם שישאל לשמו של אלוהים, בתגובה עונה לו האלוהים: וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם
אהיה
 הוא אלוהי אבותיו, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב אבל בשמו טמונה גם הבטחה חשובה להיות נוכח עם בני ישראל, ללוות אותם להיות תמיד איתם, אהיה כפי שהייתי עם אבותיכם (ואימותיכם) בעבר, אהיה אתכם עכשיו (בהווה) ואהיה איתכם גם בעתיד (הלא נודע).
כמו שאומר המדרש בשמות רבה פרשה ג: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, אֲנִי נִקְרָא לְפִי מַעֲשָׂי. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֱמֹר לָהֶם אֲנִי שֶׁהָיִיתִי וַאֲנִי הוּא עַכְשָׁו וַאֲנִי הוּא לֶעָתִיד לָבֹא, לְכָךְ כְּתִיב אֶהְיֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים".

אנחנו נותנים משקל רב לשמות אנשים, לדברים שחלקו איתנו, לדרך שאנחנו הולכים איתם ומצווים להביא דברים בשם אומרם, תמיד "אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" (מגילה טו ע"א).

 

אני רוצה להזמין לראות את מסענו, המסע היהודי 'בשבילי החיים' תמיד כמסע קולקטיבי ולו רק בשל העובדה שאנחנו לעולם לא לבד, תמיד צועדות וצועדים לצידנו הנשים ואנשים שמהם מורכב סיפור חיינו.

יש להם פנים ויש להם שמות והן תמיד איתנו .

ואהיה אחד, שנמצא איתנו בעבר, בהווה ובעתיד הלא נודע… ביחד.

שבת שלום.

לפרסם תגובה