וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַֽחׇפְשִׁי חִנָּם

 (שמות כ"א, א'-ב')

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כׇּל־דִּבְרֵי יְהֹוָה וְאֵת כׇּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כׇּל־הָעָם קוֹל אֶחָד ויֹּ֣אמְרוּ כׇּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהֹוָה נַעֲשֶׂה (שמות כ"ד, ג')

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאׇזְנֵי הָעָם וַיֹּ֣אמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהֹוָה נַעֲשׂה וְנִשְׁמָע (שמות כ"ד ז')

פרשת משפטים היא הפרשה השישית בספר שמות. דברי אלוהים למשה כחלק ממכלול שלם של חוקים (משפטים) – החוקה המכוננת של עם ישראל מאז ולעולם.

'המשפטים' כוללים דיני עבדות וחופש, מעשי אלימות ואלימות מילולית, היחס הכלכלי-חברתי לאלמנה, לעני, לגר וליתום, צדק ושוויון במשפט, שנת השמיטה ודיני השבת, מצוות שלושת הרגלים.

בסוף הפרשה חזרה על הברית ועלייה של משה להר סיני.

רגע אחרי ההתעלות הרוחנית של קבלת עשרת הדברות במעמד הר סיני בפרשה הקודמת, פרשת 'יתרו',

מקבל משה מאלוהים רשימה מאוד מאוד ארצית של 'משפטים' – חוקים וכללים להסדרת היחסים בחברה.

עם ישראל, שזה מכבר יצא ממצרים במסע האינסופי אל החירות (מסע שלעולם לא יסתיים….), נמצא עדיין תחת תודעה עצמית של 'עבדים'. זוהי רק ראשיתו של 'מסע התבגרות', שיארך ארבעים שנה בסיני בדרך להיבנות כיחידים עצמאים וכעם מלוכד עם מערכת משפט, הנהגה, מנהגים ופולחן אחד ברור.

החוק הראשון מתייחס לנושא 'עבד עברי'. החובה המוסרית כחברה, הזוכרת את עברה העבדי (ולעולם לא אמורה לשכוח), הוא לקצוב את משך שירות העבד אצל אדונו: שש שנים יעבוד ובשנה השביעית ישוחרר.

מצד אחד אנחנו נחשפים למציאות חברתית של 'עבדות', ועם זאת, זוהי עבדות קצובה ולא נצחית. עבדים לא אחראים על הזמן שלהם. אנחנו עדים כאן להחלטה חברתית מודעת לקצוב את תקופת העבדות ולאפשר גם למי שנאלץ להגיע לסטטוס חברתי-כלכלי של עבד, לצאת לחופשי. להשתחרר ולזכות במעמד הנכסף (והקשה) של בן חורין. 

בסוף פרשת 'משפטים' אנו חוזרים 'לברית סיני'. ברית, שהחלה כבר בפרשה הקודמת ומגיעה לשיא שלה בסוף הפרשה שלנו. ברית בין האלוהים לעם ישראל.

משה מנהיג את העם דרך יכולתו האישית הגבוהה  'לספר סיפור' וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כׇּל־דִּבְרֵי יְהֹוָה וְאֵת כׇּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כׇּל־הָעָם קוֹל אֶחָד ויֹּ֣אמְרוּ כׇּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהֹוָה נַעֲשֶׂה .

אלוהים כורת מספר בריתות לאורך המקרא (בספרים בראשית, שמות ודברים) ברית עם נח לאחר המבול, 

ברית בין הבתרים עם אברהם אבינו והברית עם עם ישראל הלא היא 'ברית סיני'.

בריתות הן עניין רציני וכבד ראש, ולהיות איש ואשת הברית זה עניין מחייב, ומעלה הרבה שאלות יומיות עבורנו א.נשי המאה ה-21.

מהי ברית עבורנו?

איך זה מרגיש להיות מחויב/ת לברית עתיקה במציאות חדשה?

מה התפקיד המוטל עלינו כשותפים/ות בברית?

האם אנחנו מחוייבים/ות בברית למרות שלא בחרנו בה?

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאׇזְנֵי הָעָם וַיֹּ֣אמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהֹוָה נַעֲשׂה וְנִשְׁמָע (שמות כ"ד ז')

מי יתן ונזכה כל אחת ואחד השבוע (ובכלל) לחשוב על בריתות בחיינו 

ועל המתנה שקיבלנו, להיות עדות חיה לברית סיני!

שבת שלום.