אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי  // הרב ערנ שפיר

דברים לפרשת אמור

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי (ויקרא, כ"ג,ב')

פרשת אמור הינה הפרשה השמינית בספר ויקרא, הפרשה עוסקת בהלכות כהנים וקורבנות ומתמקדת בהצגת סדר השבת והמועדים, מפסח ועד סוכות, בהם גם מתקיימת הקרבת קורבנות.

אנחנו היהודים חיים במימד הזמן, כל הזמן, ככה אנחנו, יוצאים ל DATE, נפגשים בזמן, חיים בקפסולה ///

המעגל היומי "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר" (בראשית א',ה')

המעגל השבועי " כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"(שמות כ', י')

המעגל החודש "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב א'-ב')

והמעגל השנתי  "אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ" (משנה ראש השנה א' א')

המילה "מועד", לפי האקדמיה ללשון העברית, היא תאריך שמצַיינים כל שנה לזֵכר מאורע הִיסטוֹרי, זמַן שנִקבע לפגישה.

ובחודש אייר, נמצא עבורי היום הארוך ביותר בשנה.

יום אחד, בן 48 שעות, חציו עצב וחציו שמחה.

יום אחד ארוך, בארמית יוֹמָא אֲרִיכְתָּא (הביטוי מתייחס לראש השנה החג היחידי שנקבע ליומיים ובעקבתו דיון על קדושתו של היום השני).

יום אחד ארוך בשנה עם קדושה

יום אחד בשנה שהוא כבד.

יום אחד בשנה שאני נושא עלי את הזכרונות

יום אחד בשנה, יחידי ללא הפסקה.

יוֹמאֶחָד בְּאִיָּר, כִּבְכָל שָׁנָה, עוֹלָמִי נֶעֱצַר

שׁס"ה תָּווִים

רָמָ"ח צְלִילִים

וְאַרְבָּעִימוּשְׁמוֹנָה נִגּוּנִים

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ (תהלים קכ"ו, ה')

בְּמֶשֶׁךְ יוּמְאַחַד בְּאִיָּר

זוֹרֵעַ זִכָּרוֹן וְקֹצֶר מַשְׁמָעוּת…

אני חושב הרבה על ההכרעה להצמיד את יום הזיכרון ליום העצמאות,

מדינה צעירה עם צורך של מנהיגיה לבנות נרטיב ולהטמיעו.

אבל עבורי, ההחלטה הזאת הופכת את שני הימים ההפוכים הללו ליום אחד מתמשך.

אני לא ממש מצליח לצלוח את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות,

בשנים האחרונות טקסי ההבדלה שאמורים לרכך את המעבר הכואב עוזרים מעט,

אבל הנפש, לא מצליחה בכזאת מהירות לעבור ממוד של זיכרון ועצב למוד של שמחה ועצמאות.

אז אני מתמסר ליוֹמָא אֲרִיכְתָּא 

נותן לדמעות לדמוע, 

לעצב לפרוץ 

ולרגשות פשוט להציף.

ומצטרף לאמירה האלוהית בפרשה…

אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי!