וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם // הרב ערנ שפיר

דברים לפרשת בהר

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר

דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת־תְּבוּאָתָהּ

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר

אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת־עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ

וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ

וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל־תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל

 (ויקרא כ"ה א'-ז')

פרשת בהר הינה הפרשה התשיעית בספר ויקרא ודנה בעיקר בשנת השמיטה והיובל, גאולת אדמה ושחרור עבדים בשנת היובל ובחשיבות העזרה לחלש ולעני.

אני בעצמי נולדתי בשנת שמיטה התשל"ג, מה שהופך אותי לפרי 'הפקר' (פירות בשנת שמיטה שניתן רשות לכל אדם לקטוף ולצרוך מאחר ואין עליהם בעלות בשנה זו) – ומאז אני מאוהב בפוטנציאל האוניברסלי הטמון ברעיון השמיטה.

רעיון השמיטה הוא בעת ובעונה אחת גם אישי, גם קהילתי, גם חברתי ומאוד כלכלי וכולו טמון בהבטחת השמיטה לעם ישראל.

הבטחה שניתנה לנו עוד במסעותינו במדבר (כשהרעיון על ארץ משלנו היה רק חלום רחוק),

הבטחה אוטופית לחיים של אחריות,

הבטחה לחיים של אחדות בין אדם לעצמו.

הבטחה לחיים של הרמוניה בין האדם לטבע,

הבטחה לחיים של שלווה בין אחד לרעהו,

הבטחה לחיים של שחרור אחת למחזור של שבע שנים.

הבטחה שלא מומשה במלואה עד עצם היום הזה.

אז למה קשה לנו כל כך לשחרר? הלוא מדובר רק בשנה אחת? 

אנחנו, בני האדם, יצורים שורדים – אוגרים רכוש, מפתחים בעלות, שומרים על נכסינו (הפיזיים והרוחניים), ואת זה בדיוק רעיון השמיטה נועד 'לתקן' (לתקן עולם במלכות שדי):

למשך שנה אחת מתוך שבע אנחנו מוזמנים לשמוט את הבעלות שלנו על העולם.

בדיוק כמו הרעיון העומד מאחורי השבת: שישה ימים אנחנו במרוץ העבודה וביום השביעי מנוחה, כך גם בשמיטה: שש שנים אנחנו עובדים ובשנה השביעית, הזדמנות לעצירה, מנוחה…והתחדשות.

בחברה המודרנית 'נצר לשמיטה' קיים כמעט רק בעולם האקדמאי ואצל עובדי ההוראה – שנת שבתון.

הרעיון של השמיטה מציב לא רק הזדמנות אישית למנוחה ולהתחדשות. שנת השמיטה היא גם הזדמנות פז לייצר חברה שוויונית יותר – היא מוחקת את הבדלי המעמדות. בשנה הזו כולנו שווים.

הפוטנציאל שמציעה שנת השמיטה כהזדמנות להשקיע בעצמך, היה רלוונטי מאד בחברה המבוססת ברובה על חקלאות. האם היא עדיין רלוונטית לחיינו בתקופה המודרנית? לדעתי גם כעת, כאשר רובנו מוצאים את עצמנו במרוץ אינסופי, הפוטנציאל המוצע לעצירה, מנוחה והפניית תשומת הלב לשוויון חברתי – הוא רלוונטי מאד. אולי אפילו יותר.

השמיטה היא הזמנה פתוחה – לא רק ליהודים, אלא לכולם: וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ…

אמרתי כולם: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל־תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל.

השמיטה היא הזדמנות. כמה רחוקים אנחנו כפרטים וכחברה מלהמשיך לפספס את ההזדמנות הזאת?

שנת השמיטה הנוכחית אמנם מסתיימת עוד כמה חודשים, אבל הדיון על הפוטנציאל חי ונושם, ובעשור האחרון אני עד ליותר ויותר דיונים סביב האפשרות וההזדמנות ללמוד מהשמיטה ולאמץ אל חיינו מרכיבים ממנה – כפרטים, כקהילה, כחברה וכאנושות.