וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם / הרב ערנ שפיר

דברים לפרשת חקת

קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ

וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם

וְנָתַן מֵימָיו

וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע

וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם (במדבר, כ', ח')

פרשת חקת הינה הפרשה השישית בספר במדבר ועוסקת בדיני טהרה ופרה אדומה. מות מרים והמחסור במים, נס הוצאת מים מן הסלע ועונשם של משה ואהרון, מות אהרון בהור ההר.

במשך שנים הייתי קרוע בתוכי לגבי חומרת העונש של משה בפרשה שלנו, הרי בסוף שמודדים את כל המעשים שלו בעולם ומעמידים אותם על כף המאזניים אל מול 'סירוב הפקודה' שלו לאלוהות ובחירה בהכאה על הסלע ולא בדיבור אליו, ההגיון שלי היה שחטא הקטן הזה פשוט מתגמד אל מול עוצמת אישיותו, האתגרים בהם עמד מול האלוהים ומול העם (קשה העורף והבכיין )…אז מה בעצם היה נורא כל כך?

מה באמת מסתתר מאחורי העונש הבלתי פרופורציונלי שלפנינו?

חברתי הטובה אבישג דיין חשפה אותי לזמר והיוצר הצעיר והנהדר טדי נגוסה ששר לדור הצעיר בשירו 'דיבורים לא מזיזים'

"דיבורים לא מזיזים כלום כאן

לא קונים ת'חרטות לך הביתה

שתקנו כבר יותר מדי זמן

זה כבר יותר מדי זמן"

לצערי אנחנו חיים בתקופה בה רוב אנשים לא נוטים לייחס משמעות רבה לדיבור, למילים…ומשתמשים בזילות לדברים היוצאים מפיהם ובחוסר חשיבות לדיבורים היוצאים מפיהם של אנשים אחרים.

כיום, שהתבגרתי, ככה אני מבין את חומרת העונש של משה, ביקשו שתדבר, תדבר, למילים היוצאים מהפה שלנו יש כוח אדיר לברוא מציאות, זוהי מתנה אדירה שהמין האנושי קיבל והוא יכול לנצל אותה לייצר חיבור בעולמות או לייצר סדקים. ולכן הבחירה של משה, לוותר על ערך הדיבור בעבור תוצאה מהירה הוא חמור, ויותר מזה משום שתפקידה של הנהגה לתת דוגמא אישית, לסמן את הדרך הנכונה ולייצר מודלים אחרים של תקשורת.

בספר בראשית פרק ל"ז פסוק ד', אנחנו רואים את האחים של יוסף בשיא נקודת השבר ביחסים ביניהם שהם שונאים את אחיהם יוסף כל כך שהם אינם מסוגלים אפילו לדבר איתו, לברך אותו בשלום  .

וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.

בזמנים של מצוקה ושבר, אני חוזר לקרוא את תורותיו המחכימות של רבי נחמן מבסלב שבספרו ליקוטי מוהר"ן תורה כ"ט אני מוצא את ההסבר הבא:

"כִּי לֹא כָּל דִּבּוּר נִקְרָא דִּבּוּר, כִּי דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל אֵינוֹ נִקְרָא דִּבּוּר, בְּחִינַת (תהילים י״ט:ד׳): אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם.

וְעִקַּר מַה שֶּׁנִּתְקַבֵּל הַדִּבּוּר, הוּא מֵחֲמַת הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, כִּי טוֹב הַכֹּל חֲפֵצִים. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ טוֹב בְּהַדִּבּוּר, אֲזַי הַדִּבּוּר נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל, אֲבָל כְּשֶׁאֵין טוֹב בְּהַדִּבּוּר אֵינוֹ נִתְקַבֵּל"

בתוך הדיבר עצמו יש ערך רב והטוב שבדיבור כלומר הפוטנציאל לברוא מציאות חיובית הוא הזרע שאמור לנבוט במצב של דיבור נכון , והוא יכול לצמוח לכדי מציאות מיטבית, מציאות מחברת, דיבור שישמע בעולם.

אני רוצה לסיים במילותיו החמות של בעל ספר משלי, בפרק ט"ו פסוקים א'-ד'

"מַעֲנֶה-רַּךְ, יָשִׁיב חֵמָה וּדְבַר-עֶצֶב, יַעֲלֶה-אָף.

לְשׁוֹן חֲכָמִים, תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים, יַבִּיעַ אִוֶּלֶת.

בְּכָל-מָקוֹם, עֵינֵי יְהוָה צֹפוֹת, רָעִים וְטוֹבִים.

מַרְפֵּא לָשׁוֹן, עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ, שֶׁבֶר בְּרוּחַ."

מי יתן ונבחר לדבר, דיבורים מלאי טוב

דיבורים ומילים שיצרו חיבורים בעולמנו ולא ניתוקים

ושנזכור לדבר, תמיד ,

כי לדיבור כוח לברוא מציאות!