בשבוע שעבר סגרנו את ספר ויקרא, והשבוע אנחנו מתחילים בקריאה של ספר במדבר. בחרתי השבוע שלא לצלול לפרשת במדבר הפותחת את החומש, אלא דווקא לתת מבט על, בתהליך שבני ישראל עברו עד לנקודה זאת במסעם, ובתהליך שצפוי להם במדבר. בני ישראל עברו בתקופה האחרונה שלהם, חוויות עוצמתיות, דרמטיות, מעוררות חרדה...

הורים יקרים בימים אלה אני מסיימת את תפקידי כרכזת החינוך של הקהילה. במסגרת תפקיד זה זכיתי לספר סיפורים יהודיים עתיקים לילדי הגנים וליצור איתם, לברוא עולמות חדשים מתוהו ובוהו, למצוא בכל פעם עוד נקודות חיבור לחיים בפרשת השבוע. יחד יצאנו למשימות חקר של חיי היום יום במזרח הקדום בתקופת התנ"ך,...

ל"ג בעומר תמיד היה עבורי "לא חג". אוסף של מסורות, חלקן נראו לי פגאניות, חלקן מומצאות, אוסף של נרטיבים שבורים, כמו DNA פגום שקשה לזהות מה היה פעם ומה ניתן יהיה לברוא ממנו בעתיד. כמנחת מורות וגננות תמיד התחמקתי מלהנחות את הלמידה סביב החג: על מה נדבר עם הילדים? על...

מה הפחד הכי גדול שלך בימים אלה? את מתעוררת בבוקר ומבינה שאת חולה. יש לך מספר. אחת מרשימה ארוכה של חולים שמסכנים את הסביבה. כולם יודעים היכן היית אתמול. מתחקים אחר צעדייך בשבועיים האחרונים ומתריעים: שימו לב! מצורעת הייתה בקרבכם ולא ידעתם. הישמרו מאד. בעולם העתיק כן היום; על מנת...

פרק ז' בספר ויקרא מעלה למודעות שלנו, הקוראים, את נושא הכרת התודה, הגלומה בהקרבת קורבן התודה לאלוהים: אִ֣ם עַל־תּוֹדָה֮ יַקְרִיבֶנּוּ֒ וְהִקְרִ֣יב עַל־זֶ֣בַח הַתּוֹדָ֗ה חַלּ֤וֹת מַצּוֹת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וְסֹ֣לֶת מֻרְבֶּ֔כֶת חַלֹּ֖ת בְּלוּלֹ֥ת בַּשָּֽׁמֶן׃ עַל־חַלֹּת֙ לֶ֣חֶם חָמֵ֔ץ יַקְרִ֖יב קָרְבָּנ֑וֹ עַל־זֶ֖בַח תּוֹדַ֥ת שְׁלָמָֽיו׃ קורבן התודה וההלכות הקשורות בו, מוצג...

הניחו על שולחן הסדר כרטיסיות עם משפט פותח. מי שישלוף כרטיסייה יצטרך להשלים את המשפט ולדבר עליו במשך דקה שלמה בלי לסטות ובלי לחזור על עצמו (התור עובד כשמישהו נתקע). דוגמא למשפטים: גם אני הייתי עבד במצריים… / כאשר ראיתי את משה בפעם הראשונה… / יום אחד הפכו מי היאור...

ההגדה של פסח משמשת אותנו מזה הרבה מאד שנים כחוברת הפעלה אקלקטית. לפעמים אנחנו שוכחים את זה, אנחנו מתייחסים אליה כאל סידור מחייב אבל היא מכלול של הצעות שונות לטקסטים ללמידה והיא מכילה מגוון עשיר של דרכי למידה ופנייה לאינטליגנציות מרובות. לכל אלה יש מטרה אחת: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ ולביתך בַּיּוֹם...

בָּעֶרֶב הָאַחֲרוֹן הִמְשַׁלְתִי לְךָאֶת מְשַׁל אָבִי, אֲשֶׁר בְּעֶרֶב עֶרֶב פֶּסַחהָיָה חוֹתֵךְ לֶחֶם בְּהַקְפָּדָהלְקֻבּיּוֹת מְדֻיָּקוֹת וְשָׂםאוֹתָן עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן כְּדֵי שֶׁיּוּכַללִמְצֹא אוֹתָן בְּעֵינָיו הַכְּבֵדוֹתלְאוֹר הַנֵּר הָרוֹקֵד רִיקּוּדֵי מִצְוָה.וְלֹא תְּהִי בִּרְכַּת בִּעוּר חָמֵץ שֶׁלּוֹלְבַטָּלָה.כָּך לִחְיוֹת:בַּמָּאִים שֶׁל עַצְמֵנוּ,בַּמָּאִים רַמָּאִיםבֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּמְעַט,וְלֹא נִהְיֶהלְבַטָּלָה. הרבה אי וודאות וגישוש באפילה מאפיינים את הימים הללו. "עיניים כבדות"...

האגדה המודרנית מספרת על סוזנה השל (בתו של הוגה הדעות הרב אברהם יהושע השל ותלמידת חכמים בפני עצמה), שפנתה לאחד הרבנים בבקשה שיאפשר לנשים לעלות לתורה בבית הכנסת. תשובת הרב הייתה: אישה בבימת בית הכנסת זה כמו תפוז בקערת הסדר… ומאז נוהגות פמיניסטיות להניח תפוז בקערת הסדר. מקומן שלל הנשים...

פֶּסַחעַם שׁוֹמֵרבְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שָׁנִים אֶת יוֹםצֵאתוֹ מִבֵּית עֲבָדִים.וְדֶרֶךְ כָּל מְחִלּוֹת הַשִּׁעְבּוּד,הָאִינְקְוִיזִיצְיָה, הַשְּׁמָד וְהַפְּרָעוֹתנוֹשֵׂאת הָאֻמָּה בְּלִבָּהּאֶת הַגַּעְגּוּעִים לַחֹפֶשׁבְּזִכָּרוֹן עַתִּיקאֲשֶׁר כֻּלּוֹ מֻפְנֶה לִקְרַאת הֶעָתִיד.מֵאָבוֹת אֶל בָּנִים, דֶּרֶךְ כָּל הַדּוֹרוֹת,נִמְסַר דְּבַר יְצִיאַת מִצְרַיִם כְּזִכָּרוֹן אִישִׁיאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַחְוִיר וְאֵינֶנּוּ דֵּהֶה.אֵיזֶה יֵצֶר חֵרוּת עָמֹק טָבוּעַ בְּלֶב עָם,שֶׁיָּכוֹל הָיָה בַּאֲבִיב יָמָיו לִיצֹריְצִירָה כָּזֹאת וְלִמְסֹר אוֹתָהּ מִדּוֹר...