פרשת כי תבוא – דבר תורה לקהילת 'קודש וחול'

וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים
הַלְוִיִּ֔ם אֶל כׇּל־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם
הַזֶּה נִהְייתָ לְעָ֔ם לַיהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ (דברים כ"ז, ט')

בפרשת 'כי תבוא', ממשיך משה בנאומו האחרון לתאר את עתידו של עם ישראל בארץ המובטחת.

הפרשה פותחת בטקס הבאת הביכורים אל המקום אשר יבחר האל לשכן שמו שם. בהמשך הפרשה מתואר טקס השבועה על הר הברכה – הר גריזים, והר הקללה – הר עיבל. מכאן מתפתחת חטיבת הברכה והקללה: על הברכה נאמר "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלֹהיך… ובאו עליך כל הברכות…" (דברים כח, א-ב), ועל הקללה נאמר "והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך… ובאו עליך כל הקללות"
(דברים כח, טו).

השבוע בחרתי להתמקד בפרשה בשני ביטויים יחידניים בתורה 'הסכת ושמע' 'והיום הזה נהיית לעם'.

הביטוי הראשון מדגיש את חשיבותה של האזנה, שמיעה, הקשבה, פתיחות ונכונות להיות נוכח ברגע, כל כולך ולהקשיב, לא רק לשמוע.
סבתי עליה השלום שושנה (רוז'י) גלנצמן היתה אומרת שאלוהים נתן לנו שתי אוזניים ופה אחד בכדי שנקשיב כפול מאשר נדבר.
אבל ההזמנה להיות במצב תודעה של 'הסכת ושמע' דורשת מאיתנו להיות בקשב מלא, בהאזנה ולהיות מוכנים לשמוע. באמת לשמוע. הקשבה הינה יכולת מופלאה שעלינו להמשיך לטפח ולפתח כל חיינו, לעצמנו, לנפשנו, לזולתנו , לחברה ולעולם שסביבנו, כי כל הזמן מתרחש משהו, קורה דבר מה המצריך מאיתנו להיות נוכחים בהווה ובהקשבה…תמיד.

'והיום הזה נהיית לעם' – לאיזה עם נהיינו היום? היום הזה? ואיזה יום היה זה? יציאת מצרים? מעמד הר סיני?

יציאת מצרים הינה ראשיתו של המסע האינסופי של עם ישראל אל החירות, מסע שלעולם כנראה לא יסתיים מאחר ובכדי להגיע לחירות מוחלטת צריך 'לשחרר' בדרך את כל העמים והאומות בעולם, אבל זהו גם האירוע המכונן (ע"פ הרב סולובייצ'יק במאמרו 'קול דודי דופק') של עם ישראל אותו הוא מכנה ,'ברית הגורל' (לעומת 'ברית הייעוד' של עם ישראל שנכרתה בהר סיני).

 אז על איזה יום מדובר פה? בזמן שבני ישראל נמצאים רגע לקראת הכניסה לארץ המובטחת ולאחר מסע מפרך ומבגר של ארבעים שנה במדבר?

רש"י אומר : "בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם בָּאתָ עִמּוֹ בַּבְּרִית" ורבי וחכם דויד מנחם מוסיף, 'היום הזה נהייתם לעם התורה'. עם שבוחר לקשור את קיומו והוויתו עם סיפורו הקולקטיבי המשותף.

היום – ובכל יום – אנחנו עומדים במציאות של בחירה, כי אין דבר יותר יהודי מבחירה חופשית ואין דבר יותר מחבר אותנו לאורך הדורות מאשר התורה, כפי שכתוב במשלי ג' י"ז-י"ח:
דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכׇל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם׃ עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר.

כשחזרנו לארצנו לאחר שנות הגלות, במעמד אסיפת הנבחרים הראשונה בכ"ה בתשרי תרפ"א, הוסיפו הצירים משמעות נוספת לביטוי 'היום הזה נהיית לעם'.

 "בימים כ“ו-כ”ט לחודש תשרי תרפ“א נתכנסה בירושלים אספת הנבחרים הראשונה ליהודי ארץ-ישראל. מאתים וחמשים ציר, נבחרים מכל השדרות, הכתות והמפלגות, נועדו למקום אחד, נשאו ונתנו שלשה ימים רצופים בעניינים שונים הנוגעים לארגון הישוב ולהנחת אבן הפנה לבית הלאומי, וברגע מרומם אחד באו, על יסוד של ויתורים ופשרות זמניים מכמה וכמה הצדדים – לידי הסכמה כללית וקמו על רגליהם והכריזו: “היום הזה נהיית לעם”.
וכך נוצרה ההתחלה, הגרעין, הזקוק אמנם לטפוח מרובה ולשמירה מעולה, אבל העלול כבר גם עתה, בימי ההתהווּת, לשמש, מצד אחד, תריס בפני מתפרצים ו”מוליכים מעצמם" ומצד שני – כוח, המרכז ומשתף את כל האנרגיה הציבורית הפזורה לגורם חשוב בעבודתנו לשם ביצוּר והתפתחות עמדותינו בארץ"
(אספת הנבחרים, יוסף אהרונוביץ)

 ממש כמו שכתב זאת המשורר אמיר גלבוע בשירו המפורסם (בעיקר בביצוע של שלמה ארצי) :

"פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום".

ננסה לתרגל את היכולת להקשיב ולשמוע בהאזנה מלאה, ולחוש את
המשמעות עבורנו של  'היום הזה נהיית לעם',
בכל יום מחדש כחוויה אישית המזמנת לנו פוטנציאל חדש לחוות אחדות, לחוות חיים של
ייעוד, לחוות חיים של משמעות, לחוות חיים של שותפות, לחוות חיים של ערך ולחוות
חיים של לימוד ומעשה…שווה לנסות.